ע"א 642/89

תקציר

בפסק הדין שדן בערעור על פסק דין חלקי של בית המשפט המחוזי בחיפה, דן בית המשפט העליון בתביעות נזיקין שונות בעקבות מותו של ילד בן תשע, מאיר שניידר, שמת באופן טרגי לאחר שנפגע מענף עץ שנפל בגן ציבורי בחיפה. התביעה הראשונית שהגישו ההורים נגד מספר גורמים, בהם עיריית חיפה, תבעה פיצויים בגין מספר הוצאות כמו עוגמת נפש, גידול ילד נוסף ומעבר דירה, בין היתר. בית המשפט המחוזי דחה טענות מסוימות, בטענה להיעדר קשר סיבתי. בית המשפט העליון אישר את דחיית התביעות הנוגעות להוצאות אבלות וכאלה הקשורות ל"שנים האבודות" של המנוח, אך מצא עילה לשקול מחדש טענות בדבר עוגמת נפש שנגרמה להורים למרות שלא נכחו בזירת התאונה. בית המשפט התייחס לתקדים שניתן לאחרונה ברע"א 444/87 וברע"א 80/88, שקבע כי פיצוי בגין נזק נפשי עשוי לחול על נסיבות בהן קרובי משפחה לא היו עדים ישירות לאירוע, אך עדיין סבלו מנזק נפשי צפוי. היא הדגישה כי טענות לפגיעה נפשית צריכות לעמוד בקריטריונים שנקבעו, לרבות מהותיות הנזק הנפשי והקרבה המשפחתית. משכך, קבע בית המשפט העליון כי אין לדחות על הסף תביעות הנוגעות למצוקה נפשית ללא בחינה עניינית, והציע כי ניתן להמשיך ולדון בתביעות אלה כדי לאפשר הערכה מפורטת של ההשפעות הכלכליות והפסיכולוגיות האפשריות. בנוסף, היא אישרה את דחיית התביעות הנחשבות רחוקות מבחינה סיבתית, כגון הוצאות שהוצאו בגין גידול ילד נוסף כתחליף ועלויות רילוקיישן. לפיכך, הערעור התקבל באופן חלקי, ואפשר בחינה שיפוטית נוספת של טענות מסוימות למצוקה נפשית תוך אישור מחיקתן של אחרות, תוך מתן הוראה לחדש את התיק בבית משפט קמא להמשך ההליכים.