ע"פ 6809/08

תקציר

המערער, משה סויסה, ערער על גזר הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בנצרת בגין הרשעה בחבלה חמורה בנסיבות מחמירות בכוונה והחזקת סכין ללא מטרה לגיטימית. הערעור ערער על חומרת העונש, שעמד על 43 חודשי מאסר מצטברים ו-24 חודשי מאסר על תנאי. עובדות המקרה כללו שסויסה דקר אסיר אחר בצווארו עם זינוק של 7.5 ס"מ בתקיפה ללא התגרות בזמן ששניהם היו כלואים בכלא שיטה. הפיגוע היה מתוכנן, וסויסה נמלט מהמקום ומאוחר יותר השליך את הנשק. זעקות הקורבן לעזרה הובילו לפיזור הקטטה, ובסופו של דבר נעצר סוויסה. בעת ביצוע העבירה הוא ריצה עונש מאסר של 59 חודשים בגין הרשעות קודמות, שכללו 23 עבירות קודמות. ההגנה טענה כי הקורבן הטריד את סויסה לפני התקיפה וכי הוא פעל מתוך איבוד שליטה רגעי. עם זאת, בית משפט קמא ראה בעבירה מעשה חמור ומתוכנן מראש, המצדיק עונש חמור, במיוחד נוכח השימוש בנשק מסוכן ומיקום פצע הדקירה. בית המשפט שקל גם את עברו הפלילי הארוך של סויסה ואת ניסיונו לשבש ראיות. בעוד שבית המשפט הכיר בגורמים מקלים כגון הודאתו, חרטה ופוטנציאל השיקום של סוויסה, הוא הטיל בסופו של דבר את העונש האמור. שופטי הערעור, השופטים פרוקצ'יה, ג'ובראן ומלצר, דחו את הערעור. הם הגיעו למסקנה כי בית משפט קמא ערך איזון וכי העונש הולם בהתחשב בנסיבות. העבירה לא הייתה מעשה ספונטני של יצר, אלא תקיפה מכוונת ומתוכננת שיכולה הייתה להביא למותו של הקורבן. זאת ועוד, השימוש בנשק ומיקום הדקירה העצימו את חומרת העבירה, שבוצעה בתוך סביבה מובנית של בית סוהר. השופטים לקחו בחשבון גם את עברו הפלילי העשיר של סויסה ואת הימנעותו ממאסרים קודמים. גזר הדין, שהיה אף קל יותר מזה שהוצע בהסדר הטיעון, נקבע סביר, במיוחד בהתחשב במסוכנות שנשקפת מהעבירה לקורבן ולחברה. בהיותה בגדר הסדר הטיעון, היא אושרה גם כהפעלה מוצדקת של שיקול דעתו של בית משפט קמא.