עת"מ 2576/05

תקציר

העותרת, שיזמה פרויקט בנייה למגורים בהרצליה, חלקה על טענת העירייה כי היא חייבת באגרות והיטלים שונים הנוגעים לעבודות תשתית שבוצעו באזור. עיקר המחלוקת נסובה סביב עיתוי העבודות, כאשר העותרת טענה כי התשתית הייתה קיימת כבר משנות השבעים ושולמה על ידי הבעלים הקודמים. עם זאת, השופט מצא ראיות משכנעות שהציגה העירייה כי העבודות בוצעו בשנת 1995, סלילת כבישים, הנחת צינורות והתקנת תעלות ניקוז. משכך, קבע השופט כי העותר, כבעל הנכס הנוכחי, אחראי לתשלום האגרות הנלוות. השופט ניתח בקפידה כל אגרה – היטל הסלילה, אגרת התיעול ואגרת הנחת הצנרת – ועמד על זכותה של העירייה לגבות אותם. הקביעה נעשתה על סמך התקנון הרלוונטי וחוסר יכולתה של העותרת להביא ראיות מוצקות לתשלומים קודמים. זאת ועוד, דחה השופט את טענת העותר כי האגרות היו בלתי סבירות ומיושנות, וציין כי לעירייה שיקול דעת רחב בקביעת אגרות אלה והעותרת לא הביאה חוות דעת מומחה או ראיות עובדתיות התומכות בערעורה. למרות שהשופט אישר את תוקפן של האגרות, הן נותרו ללא תשלום בשל הבנייה הבלתי חוקית של העותר, שמנעה את הפעלת תקופת ההתיישנות. השופט מתח ביקורת על חוסר תום הלב של העותר, וציין את התנהגותם הבלתי חוקית ואת ניסיונם להתחמק מתשלום היטלים שתושבים אחרים שילמו כדין. בסופו של דבר, פסק השופט נגד העותר, והדגיש כי דחיית העתירה מתבקשת בנסיבות אלה. העותר חויב בהוצאות המשפט של העירייה, בסך 50,000 ₪ בתוספת מע"מ, בתוך 30 יום.