ע"א 2908/22

תקציר

ההחלטה נסובה סביב ערעור הקשור לביצוע פסק דין במקרקעין. השאלה המרכזית היא האם לעכב את הריסת המבנים בחלקות מסוימות עד להכרעה בערר. על פי תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, הגשת ערעור בדרך כלל אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין. עם זאת, ביצוע כזה עשוי להתעכב אם לערעור יש סיכוי גבוה להצליח ומאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש. במקרה זה, בעוד שההערכה הראשונית מצביעה על כך שאין לערעור סיכויי הצלחה משמעותיים – בין היתר בשל טענות בדבר אופיין הייחודי של החלקות ואופייה האישי והבלתי ניתן לירושה של רשות כלשהי – מאזן הנוחות תומך בבירור במבקש. הריסת מבנים לפני הגשת הערעור עלולה להוביל לתוצאות בלתי הפיכות, במיוחד כאשר השבת המצב לקדמותו לאחר הערעור עלולה להיות קשה. רשות מקרקעי ישראל לא הצליחה להוכיח נזק ספציפי ובלתי הפיך מעיכוב ההריסה, מלבד הדגשת החשיבות הכללית של הגנה על אדמות מדינה. מנהל מקרקעי ישראל היה מודע לפעילות הבלתי מורשית במגרשים במשך עשרות שנים, אך רק לאחרונה פתח בהליכים משפטיים, מה שמרמז על כך שעיכוב נוסף לא ישפיע עליהם באופן משמעותי. בעקבות זאת החליט בית המשפט להעניק עיכוב ביצוע, תוך שמירה על המצב הקיים עד להכרעה בערעור. ההחלטה אינה מטילה עלויות או דורשת ערבות, אך היא מחייבת את המבקש להגיש התחייבות עצמית עד למועד מוגדר לשמירת השהייה.