ע"א 1963/05

תקציר

פסק הדין של בית המשפט הוא שהנתבע אשם בלשון הרע נגד התובעים. טענת הנתבעת כי יש לראות בחוקרים, אותם השמיצה יחד עם התובעים, כמייצגי התובעים, ובכך שהאמירות המופנות כלפיהם אינן מהוות לשון הרע כלפי התובעים עצמם, לא צלחה. החוקרים נמצאו כשליחים ולא כסוכנים של התובעים. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא זכתה להגנה שמקנה סעיף 15 לחוק, שעניינו פרסומים בתום לב שנעשו מכוח חובה חוקית, מוסרית או חברתית. בית המשפט קבע כי פרסומי הנתבעת חרגו מעבר לנדרש כדי למלא כל חובה פוטנציאלית להזהיר מפני התובעים. לא הייתה גם מחלוקת כי דברי הנאשם ביחס למערער 3, שעניינם טענות לסחיטה ולזנות, היו לשון הרע. בכך מתהפך פסק הדין של הערכאה הנמוכה יותר, והתיק יחזור לבית המשפט המחוזי להכריע בשאלת הנזקים. שני הצדדים יישאו בהוצאותיהם בערעור, כאשר הערבות של הנאשמים תוחזר להם.