סע"ש 60078-06-19

תקציר

העובד תבע את מעסיקו לשעבר בדרישה לפיצויים בגין הפרות לכאורה של חוזה העבודה שלו. התביעה העיקרית נסובה סביב זכאותו של העובד להפרשי שכר על בסיס הסכם לכאורה לשכר חודשי של 7,500 שקל. עם זאת, השופטת מצאה כי חוזה העבודה שונה, בין אם באמצעות הסכם כתוב ובין אם באמצעות התנהלות העובד, כך שישקף תעריף שעתי במקום שכר חודשי קבוע. העובד לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי חתימתו על ההסכם הכתוב זויפה, והמשך העסקתו ללא התנגדות העיד על הסכמתו לתנאים ששונו. בנוסף, טבלת העובד המפרטת את פערי השכר נמצאה בלתי אמינה, שכן היא התבססה על טענת התעריף היומי המקורית ולא הביאה בחשבון את המעבר לשכר שעתי. משכך, דחתה השופטת את רובן המכריע של תביעות העובד להפרשי שכר ולפיצויים בגין הפרת חוזה. השופטת גם פסקה נגד תביעת העובד לתקופת הודעה מוקדמת עם פיטורין, שכן מדובר בסוגיה שלא הועלתה בתלונה הראשונית ובהיעדר ראיות מספיקות. עם זאת, השופטת קיבלה חלקית את תביעת העובד לפדיון ימי חופשה. על פי החוק, העובד היה זכאי לתבוע פדיון עבור שלוש שנות העבודה האחרונות, ורישומי המעסיק אישרו את זכאותו של העובד ל-16 ימי חופשה. המעסיקה טענה כי חלק מהימים הללו היו מחוץ למגבלה הסטטוטורית, אך השופטת אישרה את זכותו של העובד לזיכוי בגין ימים אלה כפי שנקבעו בתלושי השכר. לפיכך, חויב המעסיק לשלם לעובד 3,750 ₪ בגין פדיון ימים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. לאור ההצלחה המוגבלת של תביעתו של העובד, פסק השופט גם כי עליו לכסות את הוצאות המעסיק, בסך 5,000 שקל. לשני הצדדים ניתנה זכות ערעור על ההחלטה.