בר"ע 681/03

תקציר

העותרים ביקשו רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה את ערעורם על פסק דינו של הרשם א. רוז'ין. פסק הדין הראשוני ניתן לטובת המשיב, אך העותרים ביקשו לבטלו בטענה שלא קיבלו את כתב התביעה, מסמך מכריע, ועל כן יש לבטל את פסק הדין. בקשה זו נדחתה הן על ידי בית משפט השלום והן על ידי הרשם, שטענו כי העותרת לא עמדה בדרישות הפרוצדורליות ופעלה בחוסר תום לב, שכן הסתירו עובדות בנוגע לניסיון קודם לבטל את פסק הדין. העותר ערער על החלטות אלה, אך בתי המשפט דחו את הבקשה והסכימו כי העותר היה מודע לפסק הדין ולא פעל לפי הנהלים הנכונים. גם הבקשה האחרונה נדחתה, כאשר בפסק הדין נקבע כי טענת העותרים – לפיה יש לאפשר להם להגיש בקשה לביטול פסק הדין בכל עת שיחפצו בכך – אינה סבירה ומנוגדת לתקנות. ההחלטה מתחה ביקורת גם על חוסר היושר של העותרים ועל השיהוי של שנתיים בהגשת בקשה שנייה. בתי המשפט הגיעו למסקנה כי העותרת לא סיפקה סיבה או הצדקה מספקת לביטול פסק הדין המקורי, ולפיכך בקשת הערעור נדחתה, והמשיב פסק לעותר הוצאות.