ת"פ 46905-07-13

תקציר

הכרעת הדין מזכה את הנאשמת מהאישום השני של תקיפה מחמת ספק סביר, הנובע מכך שעדותה של עדת הראייה היחידה הילה אינה חד משמעית, והרשיעה אותה באישום הראשון של תקיפה. האישום הראשון מתייחס לאירוע בו הנאשם, גננת בגן אוטיזם, סטר לכאורה לילדה בתגובה לסטירת לחיה. ההרשעה מתבססת על עדותה המהימנה של עדת הראייה נורית, שאוששה בעדויות של אנשי צוות אחרים לפיהן נורית דיווחה להם על האירוע מיד לאחר התרחשותו, וכן על חוסר הסבירות שנורית פירשה לא נכון את מעשיו של הנאשם. השופט מציין כי בעוד שעדותה של נורית לבדה מחייבת בדרך כלל זהירות, הראיות התומכות הופכות אותה לאמינה דיה כדי להסיר כל ספק סביר. האישום השני, שגם בו נטען לתקיפה, אינו נתמך בשום ראיה מלבד עדותה של הילה. השופטת סבורה כי טענתה של הילה כי ראתה בבירור את הנאשם מכה ילד אינה משכנעת, בהתחשב במצב בו הייתה ובאפשרות לאי הבנת האירוע. האיחור של הילה בדיווח על האירוע, יחד עם חוסר הוודאות שלה לגבי פרטים מרכזיים, יוצרים ספק סביר, ומובילים לזיכוי הנאשם מאשמה זו.