ת"א 2235/04

תקציר

התובע, שנפגע בתאונת דרכים בשנת 1999, תבע את הנתבעים (המבטחים) לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לא הייתה מחלוקת על אחריות, אך נזקיו הנטענים של התובע היו שנויים במחלוקת. הסוגיות העיקריות היו היקף נכותה הרפואית והתפקודית של התובעת, נסיבות פרישתה המוקדמת והפסדי השכר שנבעו מכך. בית המשפט מינה מומחה לאורתופדיה אשר ייחס שליש מנכותה הרפואית של התובעת להיסטוריה הרפואית שלה והגיע למסקנה של 10% נכות אורתופדית לצמיתות עקב התאונה. בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה וקבע כי נכותו הרפואית של התובע עומדת על 10%. באשר לנכות תפקודית, בית המשפט מצא כי בעוד שהתאונה מילאה תפקיד שולי, פרישתו המוקדמת של התובע נבעה בעיקר מתוכנית חברה המציעה הטבות. עוד קבע בית הדין כי התובעת לא הצליחה להוכיח הפסדי שכר בתקופה בה עבדה לאחר התאונה. עם זאת, נמצא כי הנכות התפקודית שנגרמה כתוצאה מהתאונה תרמה 10% להחלטת התובע לפרוש מוקדם. בית הדין חישב את הפסדי השכר של התובע כתוצאה מפרישה מוקדמת וקבע סכום של 369,249 ₪, מתוכם רק 10% יוחסו לתאונה. לאחר ניכוי הזכויות הכלכליות של פרישה מוקדמת ודמי הפגיעה ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, נפסק לתובע סך של 22,976 ₪ בגין אובדן כושר השתכרות והפסדי שכר. כמו כן נפסקו לתובע 15,000 ₪ עבור עזרה מאחרים ו-11,000 ₪ עבור הוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. לבסוף פסק בית המשפט 17,440 ₪ בגין נזק לא ממוני, ובסך הכל 58,784 ₪, כולל הוצאות משפט ומע"מ. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה, וכן לפצות את התובע בשכר טרחת מומחה בסך 5,000 ₪.