ת"א 40281-12-15

תקציר

מדובר בסכסוך כספי בין שני צדדים, התובע מר טאלב אידריס, והנתבע מר חסן סעיד קסאס. אידריס טוען כי קסאס חייב לו 310,000 דולר במסגרת הסכם הלוואה מיום 30 באוגוסט 2012, והגיש 15 שטרי חוב בסך כולל של 1,099,800 $ לביצוע. מנגד, קסאס מכחיש שהוא חייב את הכסף וטוען מנגד כי שילם לאידריס שלא כדין בדרישה לסכומים בסך של 1,044,000 שקל תחת כפייה ואיומים. הוא דורש את החזרתם של תשלומים אלה ופיצוי נוסף על עוגמת הנפש. בית המשפט בוחן ביסודיות את הראיות והעדויות שהוצגו על ידי שני הצדדים ומוצא כי גרסאותיהם לאירועים רצופות סתירות ואי דיוקים. ניכר כי שני הצדדים הציגו מבט חלקי על מערכת היחסים הכוללת שלהם, תוך השמטת פרטים מסוימים במכוון מסיבותיהם שלהם. השופט מציין כי הסיפור המלא מאחורי שורת ההסכמים שנחתמו ביניהם לא נחשף. כתוצאה מכך, בית המשפט אינו יכול לקבוע באופן חד משמעי את האמת מאחורי טענתו של אידריס להלוואה או טענת ההגנה והנגד של קסאס בדבר כפייה ותשלומים שלא כדין. באשר לטענתו של אידריס, קובע בית המשפט כי נטל ההוכחה מוטל על קסאס להוכיח היעדר או אי תמורה לשטרי החוב. השופט מגיע למסקנה כי קסאס הצליח להסיר נטל זה, שכן מעדותו של אידריס עצמו ומהסתירות עולה כי הסכם ההלוואה היה חלק מהסדר רחב יותר, שלא נאמר. ההסכמים שהוצגו אינם מייצגים נאמנה את כל העסקה הבסיסית, ואידריס לא הביא כל ראיה להעברת הכספים בפועל לקסאס. לפיכך, בית המשפט דוחה את טענתו של אידריס כי קאסאס חייב לו 310,000 דולר. אשר לתביעתו הנגדית של קאסאס, בית המשפט קובע כי הוא לא הוכיח די הצורך את טענותיו בדבר כפייה ואיומים, ואף לא הביא ראיות מספקות לתמיכה בטענתו בדבר תשלומים ששולמו לאידריס בגין החוב. לפיכך, גם התביעה שכנגד נדחית. השופטת מדגישה כי על בעלי דין המבקשים צדק להציג את מלוא העובדות ביושר, והתוצאה במקרה זה, בו נמצא כי שני הצדדים אינם מהימנים, משקפת שיקולי צדק והגינות. כל צד נדרש לשאת בהוצאותיו המשפטיות.