עת"מ 9562-06-18

תקציר

העותרים, שני עורכי דין ותיקים המתמחים בייצוג לקוחות בתחום האשפוז הכפוי, עתרו לבית המשפט בבקשה לבטל תוצאות מכרז לבחירת עורכי דין חיצוניים שייצגו את האגף לסיוע משפטי בתחום זה, במחוז תל אביב. לחילופין, הם ביקשו להיות מוכרזים כזוכים במכרז. המכרז חולק לשלושה שלבים: השלב הראשון היה בחינת זכאות המציעים; השלב השני היה בחינת איכות ההצעות, שכללה, בין היתר, הערכת רמתם המקצועית של המציעים על סמך שני מסמכים משפטיים שצורפו להצעה; השלב השלישי היה ראיון אישי. העותרים טענו כי הליך המכרז היה פגום וביקשו מבית המשפט להפעיל את תפקיד הפיקוח שלו על שיקול דעתה של הרשות המינהלית. לטענתם, קיימת אפליה לרעה של מציעים בעלי ותק בתחום האשפוז הכפוי, לטובת מציעים ללא ותק כזה, וכי ועדת המכרזים חרגה מסמכותה ופעלה באופן פסול ובמשוא פנים. עוד טענו העותרים כי התייחסו אליהם באופן מגמתי ופוגעני, וכי ההחלטה שלא לקבל את הצעתם הייתה בלתי סבירה. בנוסף, טענה העותרת מס' 2 כי זכותה לטעון נפגעה, שכן ועדת המכרזים הסתמכה על ידיעתם האישית של חבריה בדבר מידת מעורבותה בכתיבת המסמכים המשפטיים שצירפה להצעתה, מבלי שניתנה לה הזדמנות לטעון בנושא. בית המשפט בחן בפירוט כל אחת מהטענות שהעלו העותרים ביחס להליך המכרזי בכללותו ולא מצא בסיס לקבלן. בית המשפט מצא כי הקריטריונים במכרז אינם עמומים, וכי מסמכי המכרז כללו קריטריונים כמותיים ואיכותיים כאחד, דבר שהיה סביר במכרז לבחירת עורכי דין חיצוניים שייצגו אוכלוסייה רגישה. בית המשפט דחה גם את טענת העותרים כי מציעים בעלי ותק בתחום האשפוז הכפוי הופלו לרעה, וקבע כי מסמכי המכרז העניקו יתרון למציעים אלה, וכי ממילא מרבית המציעים שזכו במכרז היו מציעים בעלי ותק כזה. עוד קבע בית המשפט כי ועדת המכרזים לא חרגה מסמכותה בהערכת יכולתם של המציעים להתבטא בעל פה או לאפשר לשני מציעים לתקן את הצעתם לאחר המועד האחרון להגשה, שכן התיקונים התייחסו למסמכים משפטיים שחוברו לפני המועד האחרון, ופעולתה של הוועדה הייתה סבירה ושוויונית. בית המשפט דחה גם את טענות העותרים בנוגע לפרוטוקול ועדת המכרזים, וקבע כי הפרוטוקולים מפורטים דיים ואינם מצביעים על פגם פרוצדורלי כלשהו בעבודת הוועדה. בנוסף, קבע בית המשפט כי טענות העותרים בדבר משוא פנים, חוסר תקינות ואפליה ביחס להליך המכרזי בכללותו משוללות כל יסוד. בית המשפט בחן את טענות העותרים למשוא פנים ולאפליה דווקא כלפיהם, ולא מצא בסיס לקבלן. בית המשפט ציין כי הציונים שניתנו לעותרים במרבית הקריטריונים לא היו נמוכים, וכי הציונים שקיבלו בשלב הראיון האישי, לרבות קריטריון הידע המקצועי, היו סבירים ותאמו את ציוניהם של מציעים אחרים. בית המשפט הדגיש כי היא אינה יושבת כ"ועדת מכרזים עליונה" ואינה מחליפה את שיקול דעתה של הוועדה בשיקול דעתה, במיוחד בהקשר של דירוג וניקוד, המצויים ב"גרעין הקשה" של שיקול דעתה המקצועי של הוועדה. אשר לטענתה של העותרת מס' 2 בדבר הפרת זכות הטיעון שלה, מצא בית המשפט פגם בהתנהלות ועדת המכרזים, אך קבע כי פגם זה לא נעשה בזדון או מתוך משוא פנים, וממילא אין בו כדי להשפיע על תוצאות המכרז. בית המשפט ציין כי הציון הכולל של העותרים נמוך משמעותית מציוני הזוכים והזכאים במכרז במחוז תל אביב, וכי גם אם בית המשפט היה מקבל את טענות העותרים בדבר פגמים מהותיים במכרז, היה הדבר משפיע על ציוני כלל המציעים ולא רק על ניקוד העותרים. לפיכך, בית המשפט לא ראה טעם לקבל את הסעד העיקרי שביקשו העותרים – ביטול המכרז במחוז תל אביב. לאור כל האמור לעיל, העתירה נדחתה. עם זאת, לאור נסיבות המקרה, הורה בית המשפט לעותרים לשלם את הוצאותיו של המשיב מס' 1 בסך כולל של 20,000 ₪.