עמ"נ 47370-01-25

תקציר

## ניתוח משפטי: עמ"נ 47370-01-25 ברטה קושניר, ילנה פודובה ואלקסיי וסילייב נ' רשות האוכלוסין וההגירה **הקדמה** פסק דין זה של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב-יפו, בפני כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן, עוסק בסוגיה תקדימית וטעונה: בקשה למתן מעמד בישראל עבור אזרח זר, מכוח קשר משולש של "פוליאמוריה" (ריבוי אהבות). המערערים, זוג נשים ישראליות ואזרח רוסי, טוענים כי שלושתם מהווים תא משפחתי בלעדי וייחודי, וכי יש להכיר בקשר זה לצורך מתן מעמד בישראל. המשיבה, רשות האוכלוסין וההגירה (להלן: "הרשות"), דחתה את הבקשה על הסף, בטענה כי הקשר המוצע אינו עונה להגדרת "קשר זוגי בלעדי וייחודי" הנדרשת על פי הנוהלים, וכי הוא תואם "ריבוי נישואין" האסור על פי החוק. בית הדין לעררים אימץ את עמדת הרשות ודחה את הערר שהוגש. הערעור הנוכחי מתמודד עם שאלת חלותם של נהלי מתן מעמד על קשרים פוליאמוריים, והאם יש מקום להרחיב את ההגנה החוקתית על חיי משפחה גם לקשרים מסוג זה. **הרקע המשפטי והנורמטיבי** 1. **סמכות שר הפנים ונהלי מתן מעמד:** סעיף 1 לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, מקנה לשר הפנים (ולמי שהוסמך על ידו) סמכות רחבה להעניק רישיונות ישיבה בישראל לזרים. מכוח סמכות זו, נקבעו נהלים המסדירים את הטיפול בבקשות למתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים או בעלי רישיון ישיבה קבע. הנהלים הרלוונטיים המצוינים בפסק הדין הם: * **נוהל 5.2.2008:** הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי. * **נוהל 5.2.0009:** הטיפול במתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות בני אותו מין (הנוהל הרלוונטי לבקשת המערערים). 2. **הגנה על חיי משפחה וזכותם של זרים:** החקיקה והפסיקה בישראל מכירות בזכות לחיי משפחה כבסיס לאישור כניסה ושהייה בארץ, ולקבלת מעמד. עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת, והיא כפופה לשיקול דעת שר הפנים, ואינה מקנה זכות קנויה לשהות בישראל למי שאינו אזרח. בתי המשפט נוטים שלא להתערב בהחלטות שר הפנים אלא במקרים חריגים וקיצוניים. 3. **דרישת הבלעדיות והייחודיות:** שני הנהלים המצוינים מותנים בכך שהמבקשים יוכיחו קיום קשר זוגי כן ויציב, שמתחייב ממנו כי יהיה "זוגי – בלעדי וייחודי". נדרשת בדיקה מקיפה, הכוללת ראיונות, בדיקת מרכז חיים, והיעדר מניעה ביטחונית או פלילית. גם נישואין פורמליים אינם מקנים זכאות אוטומטית, ומהווים נקודת מוצא לבחינת כנות הקשר. 4. **איסור ביגמיה:** סעיף 176 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אוסר על ריבוי נישואין (ביגמיה) ורואה בכך עבירת פשע. פסיקה עקבית של בית המשפט העליון קבעה כי מדיניות הרשות שלא לאשר בקשות למעמד מכוח נישואין ביגמיים היא מדיניות ראויה, היוצרת הרמוניה ערכית עם הדין הפלילי ומונעת עידוד מערכתי של התופעה. מדיניות זו חלה גם כאשר אורח החיים הפוליגמי או הביגמי אינו מעוגן בנישואים רשמיים, אלא מתקיים בפועל. **ניתוח פסק הדין והנימוקים לדחיית הערעור** בית המשפט לעניינים מנהליים, השופטת מיכל אגמון-גונן, דוחה את הערעור שלפניו. להלן עיקרי הנימוקים: 1. **התמקדות בבקשה למעמד בלבד:** פסק הדין מדגיש כי ההכרעה עוסקת אך ורק במתן מעמד לאזרח זר במסגרת מערכת יחסים פוליאמורית. אין בפסק הדין משום הבעת דעה באשר לכנות הקשר בין המערערים, או בנוגע לבחירתם לחיות את חייהם כבחירתם. 2. **הנוהל אינו חל על קשרים פוליאמוריים:** הלב של ההכרעה נוגע לאי-חלותם של נהלי מתן המעמד על קשרים פוליאמוריים. בית המשפט קובע כי הנוהלים מיועדים ל"צמד, שניים יחד", וכי הם חלים רק על קשר זוגי "בלעדי וייחודי". הנוהלים אינם מתייחסים למערכות יחסים מרובות משתתפים, ותכליתם היא הגנה על התא המשפחתי המונוגמי. 3. **הקשר הפוליאמורי אינו עונה לדרישת הבלעדיות:** המערערים עצמם טוענים כי הם מצויים בקשר "משולש", המהווה "תא משפחתי אחד". גם אם טוענים הם כי קשר זה הוא "בלעדי" בין השלושה, בית המשפט מקבל את עמדת הרשות ובית הדין לעררים, כי הדרישה בחוק ובנהלים היא לקשר "זוגי", כלומר, בין שניים בלבד. קשר פוליאמורי, מעצם הגדרתו, חורג ממסגרת זוגית זו. 4. **ההקשר לאיסור ביגמיה:** בית המשפט מחבר את סוגיית הפוליאמוריה עם איסור הביגמיה. למרות שהפוליאמוריה אינה זהה לביגמיה (שכן היא עשויה לכלול גם קשרים הומוסקסואליים, ואינה בהכרח כרוכה בנישואין פורמליים), בית המשפט רואה בה תופעה שקרובה במהותה לריבוי נישואין, שכן היא מערבת יותר משני שותפים אינטימיים. מדיניות הרשות, המבוססת על איסור הביגמיה, אינה מאפשרת מתן מעמד לזרים המקיימים קשרים מסוג זה. 5. **הצורך בשינוי חקיקה:** המערערים טוענים כי בשלה העת להכיר ביחסים פוליאמוריים, בדומה להכרה ביחסים של ידועים בציבור ולאחר מכן ביחסים של זוגות חד מיניים. בית המשפט משיב כי, גם אם יש ממש בטענה זו, לעניין קבלת מעמד מכוח יחסים פוליאמורים, יש צורך בשינוי החוק. ההגנה החוקתית על חיי משפחה, כפי שהיא פרשנית כיום, מתייחסת לקשר זוגי. 6. **העדר חובה לבחון את הקשר לגופו:** לאור האמור, בית המשפט קובע כי לא הייתה חובה על הרשות לבחון את מערכת היחסים בין המערערים לגופם. גם אם קבלת טיעוניהם כי מדובר בקשר בלעדי, כן ועמוק, הרי שאין די בכך כדי לאפשר קבלת מעמד בישראל, שכן החוק והנהלים מגבילים זאת לקשר זוגי. 7. **התייחסות לטיעונים נוספים:** * **חוסר סבירות קיצוני והיעדר תשתית עובדתית:** בית המשפט דוחה את הטענה כי החלטות הרשות ובית הדין לעררים לוקות בחוסר סבירות קיצוני. לטעמו, ההחלטות התבססו על הפרשנות המקובלת של הנהלים והחוק. * **הפרת חובות הרשות ופגיעה בזכויות יסוד:** בית המשפט אינו מקבל את הטענה כי הופרו חובות הרשות או נפגעו זכויות יסוד באופן בלתי מידתי. * **מידע כוזב:** הרשות מעלה טענה בדבר מסירת מידע כוזב על ידי המערער בעת ניסיון כניסתו הראשונה לישראל. בית המשפט אינו מתייחס לטענה זו באופן ישיר בפסק הדין, אך נראה כי ההחלטה נשענת על עילות אחרות. **חידושים משפטיים ודיון על המשמעויות** פסק דין זה מהווה אבן דרך משמעותית בדיון המשפטי בישראל בנוגע להכרה משפטית בקשרים שאינם מונוגמיים. 1. **הבחנה בין סוגי קשרים:** בית המשפט מבהיר באופן חד משמעי את ההבחנה בין קשר זוגי מונוגמי, כפי שהוא מוכר לצרכי מתן מעמד, לבין קשר פוליאמורי. אף על פי שהמערערים טוענים כי הקשר שלהם בלעדי וייחודי, בית המשפט מפרש "זוגי" כמתייחס ליחסים בין שניים בלבד. 2. **פרשנות צרה של "קשר זוגי":** הפסיקה מציבה גבולות לפרשנות של "קשר זוגי" בהקשר של חוקי הגירה ומעמד. אף שהזכות למשפחה הורחבה להכיר בזוגות חד מיניים, בית המשפט מסיק כי הרחבה זו אינה גוררת אוטומטית הכרה בקשרים מרובי משתתפים. 3. **השלכות על עתיד ההכרה בקשרים אלטרנטיביים:** פסק הדין מעלה שאלות לגבי עתיד ההכרה בקשרים פוליאמוריים בישראל. בית המשפט מכיר בכך שהחברה והמשפט מתפתחים, אך קובע כי שינויים כגון אלו דורשים תיקון חקיקה ולא ניתן להסתמך על פרשנות מרחיבה של נהלים קיימים. 4. **אי-התערבות בשיקול הדעת המנהלי:** בית המשפט מחזק את עמדת בית המשפט העליון בדבר אי-התערבות בשיקול הדעת המנהלי של הרשות, אלא במקרים חריגים. הבקשה נדחתה על הסף, ולאחר בחינה לגופו של עניין, דבר המעיד על כך שבית המשפט ראה בעילה לדחייה עילה משפטית מוצקה. 5. **הבחנה בין הכרה חברתית להכרה משפטית:** פסק הדין מדגיש את ההבחנה בין הכרה חברתית, שעשויה להתרחש עם הזמן, לבין הכרה משפטית, אשר מוגבלת על ידי חקיקה ונהלים קיימים. **סיכום** פסק דין זה מבסס את ההלכה המשפטית בישראל לפיה, נכון לעכשיו, קשר פוליאמורי אינו עומד בתנאים הנדרשים למתן מעמד בישראל מכוח קשר זוגי. ההתבססות על איסור הביגמיה, הדרישה ל"קשר זוגי בלעדי וייחודי", וההבחנה בין פרשנות החוק לשינוי חברתי, מובילים לדחיית הערעור. עם זאת, פסק הדין פותח פתח לדיון ציבורי ומשפטי עתידי באשר להרחבת ההכרה בקשרים משפחתיים אלטרנטיביים, אך הדבר ידרוש, ככל הנראה, תיקונים חקיקתיים.