ת"א 49493-02-11

תקציר

איש ציבור בעל פרופיל גבוה, המכונה התובע, בעל עבר שירות עשיר בתפקידים ציבוריים שונים בצה"ל ומחוצה לו, הגיש תביעת לשון הרע. התביעה מתייחסת למודעות זהות שפורסמו בשני עיתונים מרכזיים על ידי הנתבעים 1 ו-2, שהוזמנו לכאורה על-ידי הנתבע 3, משרד פרסום בולט. המודעות השמיצו לכאורה את התובע, קצין בכיר בצבא, בכך שהאשימו אותו בהתנהגות בלתי הולמת חמורה והיוו חלק מ"פוטש" שנועד להשפיע על בחירת הרמטכ"ל. התובע ביקש מספר סעדים, לרבות פיצוי כספי ופרסום תיקון. נאשם 3 הכחיש את הטענות וטען כי הפרסומת אינה מהווה לשון הרע, אמת ומשרת את האינטרס הציבורי. בנוסף, הם טענו כי התובע היה חלק מכנופיה שניסתה לפגוע בהליך הבחירה הדמוקרטי לתפקיד הרמטכ"ל. השופט הורה לנאשם 3 למסור פרטים נוספים בשאלות ספציפיות הקשורות לטענות להגנתם, תוך ציון המקורות והתאריכים במידת האפשר. הצו כלל בירור זהותם של אנשים מסוימים ומתן פרטים על מבצעים ואירועים ספציפיים שהוזכרו להגנתם. השופטת דחתה את בקשת התובע לגילוי מיידי של זהות הלקוח שיזם את הפרסומת, והורתה כי שאלה זו תטופל בשלב מאוחר יותר. פסק הדין הדגיש את האופי החלקי של הצלחת הבקשה, כאשר כל צד נושא בהוצאותיו. סיכום זה מתאר את ההיבטים המרכזיים של פסק הדין, ומספק סקירה תמציתית של המחלוקת המשפטית והחלטות השופט בבקשות התובע.