סע"ש 14723-04-23

תקציר

המשיב טען כי אל לו לבית המשפט לדחות את הבקשה בשל מדיניות בירור הטענות לגופן, גם אם סיכויי הצלחתן מזעריים. המשיב טען כי נודע לו על התשלומים החלקיים לביטוח המנהלים שלו רק בשנת 2020, וסיפק מסמכים התומכים בכך. הוא טען כי הודאתו של המבקש בהפרה מאפסת את תקופת ההתיישנות, אולם טענה זו הופרכה על ידי המבקש, שאף הכחיש את קיומה של הזכות הנטענת על ידי המשיב. המבקש טען כי המשיב ידע, או היה עליו לדעת, על התשלומים שלא הושלמו זמן רב קודם לכן, וכי החריגים לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההתיישנות אינם חלים במקרה זה. בית המשפט הסכים עם טענות המבקש וקיבל את הבקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנות. המשיב חויב בהוצאות המבקש, בסך 3,500 ₪. בפסק הדין נקבע כי בתי הדין לעבודה נוקטים משנה זהירות בבואם להחליט על פיטורים על הסף, ומעדיפים לברר את הדברים לגופם. במקרה דנן, חוסר שקידתו של המשיב ואי נקיטת פעולה סבירה הביאו לכך שהיה עליו להיות מודע לעילת התביעה קודם לכן. בנוסף, תשלום ההפרשות המשלימות על ידי המבקש לא נחשב כהודאה בזכות, וגם אם כן, ידיעתו של המשיב על התשלום גרמה לכך שתקופת ההתיישנות לא אופסה. בית המשפט הגיע למסקנה כי התביעה הוגשה זמן רב לאחר תום תקופת ההתיישנות, ולכן היא נדחתה.