עב"ל 26183-11-20

תקציר

המוסד לביטוח לאומי עתר לבית הדין הארצי לעבודה בבקשה לערער על החלטת ערכאה נמוכה יותר שהכירה בשבץ מוחי של רוקח כפגיעה בעבודה. בית המשפט מינה מומחה רפואי שסבר כי קיים קשר סיבתי בין אירועים הקשורים לעבודה לבין האירוע המוחי, למרות שהשבץ התרחש חמישה ימים לאחר אירוע העבודה האחרון. המומחה הדגיש את אופיים החריג של אירועי העבודה ואת השפעתם המתמשכת על הרוקח, והפנה למאמרים רפואיים עדכניים התומכים בעמדתו. בית הדין לעבודה הסכים עם המומחה ודחה את טענות המכון בדבר החריגה מ"האסכולה המקובלת" ומושג הלחץ המתמשך. בית המשפט אישר את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וקבע כי המומחה ביסס את חוות דעתו על אירועים חריגים ספציפיים ועל נסיבותיו האישיות של הרוקח. יתר על כן, היא לא מצאה עילה להתערב בצו ההוצאות של הערכאה הנמוכה יותר. בעקבות זאת נדחה הערר, והמוסד לביטוח לאומי חויב בהוצאות הרוקח בגין הערר.