ת"א 351/08

תקציר

המחלוקת היא על פיסת אדמה בנהריה. הנתבעת חתמה על הסכם אופציה המקנה לתובעת זכות לרכוש את המקרקעין המדוברים. בהסכם נקבע כי האופציה תקפה ל-45 יום, וכי התובע יכול להודיע לנתבע על כוונתו לממש את האופציה בכתב בכל עת במהלך תקופה זו; אם לא יעשה זאת, האופציה תהיה בטלה. בשל סיבוכים, רכישת הקרקע על ידי הנתבע התעכבה, והצדדים הסכימו בעל פה לדחות את התקופה של 45 יום עד להשלמת רכישתו של הנתבע. לאחר השלמת רכישת הנתבע, הסכימו הצדדים להאריך את תקופת האופציה עד ליום 1.3.2008. התובע הודיע לנתבעת על כוונתו לממש את האופציה ביום 28.2.08, אך הנתבע סירב לכבד את ההסכם בטענה שפג תוקפו. בית המשפט מוצא כי הסכם האופציה תקף וניתן לאכיפה, וכי הודעת התובע על כוונתו לרכוש את הנכס ניתנה בתוך המועד שהוארך. יתר על כן, בית המשפט קובע כי הסכם האופציה, אף שחסרים בו כמה פרטים אופייניים להסכם מכר מקרקעין, הוא ספציפי דיו וניתן לאכוף אותו. מאחר והתובע גם הפקיד את מלוא התמורה אצל בית המשפט, יש לקיים את ההסכם ולקבל את תביעת התובע. בית המשפט מורה לנתבע לשלם את שכר טרחת עורך הדין של התובע ומפצה את התובע בגין אגרות בית המשפט.