בג"צ 3291/07

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית עתירה לביטול פסק דין שניתן על ידי בית הדין הארצי לעבודה. העתירה הוגשה על ידי מעסיקה שלא הסכימה עם החלטת בית הדין לחייב אותה לשלם לשני עובדים לשעבר גמול שעות נוספות ודמי עבודה שבועיים בשכר. עובדים אלה שובצו לעבודה תורנית, שבמהלכה נדרשו ללון בבית הספר שבו עבדו, אך המעסיק לא הכיר בכל השעות הללו כשעות עבודה הזכאיות לגמול שעות נוספות. בית הדין האזורי לעבודה דחה בתחילה את טענות העובדים, אך בית הדין הארצי לעבודה הפך החלטה זו ופסק לטובת העובדים. לאחר מכן עתר המעסיק לבית הדין הגבוה לעבודה בטענה כי בית הדין הארצי לעבודה פירש באופן שגוי את חוק שעות עבודה ומנוחה. עם זאת, בית הדין הגבוה לעבודה דחה את העתירה, תוך שהוא מסכים עם פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה ומדגיש כי הוא מבוסס על הנסיבות הספציפיות של המקרה. בית הדין הגבוה לעבודה הדגיש כי החלטת בית הדין הארצי לעבודה עוגנה בהסכמי העבודה, בנוהלי המעסיק עצמו ובעדויות שהוצגו. עוד ציין בית הדין כי פרשנותו של המעסיק לחוק הייתה שגויה וכי פסיקתו לא חרגה מתקדימים מבוססים. ככלל, בית הדין הגבוה לעבודה קבע כי לא נפלה טעות משפטית בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שתצדיק התערבות, ולפיכך דחה את העתירה, תוך שהוא מאשר את ההחלטה לחייב את המעסיק בתשלום שכר השעות הנוספות.