תא"ק 1233-06-08

תקציר

הבנק התובע תבע את הנתבע בגין אי פירעון הלוואה כערב. הנתבע טען כי הבנק לא עמד בהתחייבותו לגלות את מצבו הכלכלי של הלווה ולהודיע לו על אי עמידתו של הלווה בהסכם ההלוואה. בית המשפט קבע כי למרות שהבנק לא הוכיח את משלוח מכתבי ההתראה, הנתבע גם לא הצליח להוכיח את הנזק שנגרם לו, ולכן דחה את התביעה. עוד קבע בית המשפט כי הבנק מילא אחר הדרישה למצות את ההליכים נגד הלווה בטרם פנה לערב, שכן ראש ההוצאה לפועל אישר את מיצוי ההליכים. בנוסף, מצא בית המשפט כי הנתבע לא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו כי הבנק התחייב בעל פה לפטור אותו מהתחייבויות הערבות שלו. עם זאת, בית המשפט קיבל את טענת הנתבע כי אין לחייבו בגין ההוצאות המשפטיות שנפסקו לבנק בתביעה נגד החייב העיקרי, שכן הן התייחסו להלוואות אחרות שהנתבע לא ערב, ולכן הבנק לא יכול היה לתבוע הוצאות אלה מהנתבע. מאחר שהבנק לא שלח לנתבע הודעה כדין על אי עמידתו של הלווה, הנתבע לא היה חייב בתשלום ריבית על החוב מיום שהלווה חדל לעמוד בתשלומים ועד למועד הגשת התביעה. התביעה התקבלה אפוא באופן חלקי, והבנק היה זכאי לסכום הקרן של ההלוואה, בתוספת ריבית בשיעור המקסימלי המותר בחוק. הנתבע חויב לשלם לבנק הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.