ת"פ 40183/02

תקציר

פסק הדין דן בתחולתו של תיקון מס' 113 לחוק העונשין, המכוון את שיקול הדעת השיפוטי בגזר הדין להשגת יעדי מדיניות עקביים. התיקון מדגיש את עקרון ההלימות, המחייב יחס מאוזן בין חומרת העבירה, אשמתו של הנאשם והעונש שהוטל. השופט קובע את העונש המתאים לכל אירוע, בהתחשב בערך החברתי שנפגע, בחומרת הנזק ובמדיניות הענישה הרווחת. באירוע הראשון, שעניינו קבלת נכסים מפעילות פלילית ועבירות הקשורות לזיוף, גוזר השופט את דינם של הנאשמים, בהתחשב בסכומים הניכרים הכרוכים בכך ובתפקידם המשמעותי. על נאשם 1, בעל עבר פלילי קודם, נגזרות 6 שנות מאסר (4 שנות ריצוי, שנתיים על תנאי) וקנס בסך 1.5 מיליון ₪ או 20 חודשי מאסר במקום תשלום. על נאשם 4 נגזרו 4 שנות מאסר (שנתיים ריצוי, שנתיים על תנאי) וקנס בסך 400,000 ₪ או שנת מאסר בפועל כחלופה. על האירוע השני, הנוגע לניהול אולם למשחקים אסורים, נגזרו על שני הנאשמים 18 חודשי מאסר (6 חודשי ריצוי, מנוחה על תנאי) וקנס של 100 אלף שקל. האירוע השלישי נוגע לעבירות מס והלבנת הון, והשופט גוזר על הנאשם 1 עד 5 שנות מאסר (3 שנות מאסר, 2 על תנאי) וקנס של מיליון שקל או 15 חודשי מאסר. על נאשם 4 נגזרו 3 שנות מאסר (מחציתן ריצוי על תנאי, מחציתן על תנאי) וקנס בסך 500,000 ₪ או 3 חודשי מאסר. סך העונש שנגזר על נאשם 1 הוא 7 שנות מאסר, בניכוי תקופת מעצר קודמת, וקנס של 2.5 מיליון ₪ או 35 חודשי מאסר כחלופה לכך. על נאשם 4 נגזרו 3.5 שנות מאסר בניכוי תקופת מעצר, וקנס בסך 500,000 ₪ או 15 חודשי מאסר. השופט מדגיש את ההשפעה המרתיעה של עונשים אלה בעבירות מסוג זה ואת הצורך לשקף את הגינוי החברתי. ההחלטות מתייחסות גם לחלוף הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות, ולרישום הפלילי של הנאשמים, מבלי לקבל את טיעוניהם להקלות.