בד"א 7/22

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לשימוע משמעתי לעורך דין שהואשם בהתנהגות מקצועית בלתי הולמת. אביה של עורכת הדין שכר דירה ושילם למשכיר בצ'קים חודשיים דחויים חתומים על ידי בתו. שתיים מהבדיקות הללו לא כובדו בשל היעדר כיסוי. בעלת הדירה הגישה תלונה נגד עורכת הדין בטענה שחיללה את השיקים בידיעה שאין בכוונתה לפרוע אותם, דבר המהווה התנהלות שאינה הולמת משפטן. בית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין זיכה את המשיב מכל אשמה. בערעור על זיכוי זה, שהוגש על ידי המערערת (ככל הנראה לשכת עורכי הדין או בעל הבית), נטען כי למשיבה לא הייתה עילה לבטל את השיקים וכי התנהגותה פגעה בשמו הטוב של מקצוע עריכת הדין. הערעור נדחה. השופטים הסכימו עם טענת המשיבה כי היא סבורה שעומדת לה הזכות לקזז את השיקים כנגד הוצאות שנגרמו לאביה, השוכר, בשל אי עמידתו של המשכיר בהתחייבויותיו על פי הסכם השכירות. כמו כן, נקבע כי אין ראיות לכך שהמשיבה פעלה מתוך כוונה פלילית, ולא הוכחה הטענה החמורה לפיה לא הייתה לה כל כוונה לפרוע את השיקים. השופטים הדגישו כי מעשיה של המשיבה היו במישור הפרטי ואינם קשורים לעבודתה כעורכת דין. עוד ציינו כי לא התקיים הליך משפטי בעניין השיקים שבוטלו, ולכן ועדת המשמעת לא הייתה המקום המתאים לקבוע את חוקיות הביטול. ההחלטה לזכות את המשיב מכל האישומים התקבלה, והערעור נדחה. הן המערערת והן באי כוח המשיב נדרשו לשקול את גבולות המנדט שלהם.