בג"צ 2189/10

תקציר

לטענת המשיבים, יש לדחות את העתירה משום שהיא דומה לעתירות קודמות שנדחו, ונופלת בגדר החלטת הרשות המבצעת בשל אופיו הרגיש של המקום המדובר – הר הבית. לטענתם, זכויותיהם של העותרים לחופש ביטוי, תנועה, דת ופולחן גוברות על חובתם של המשיבים לשמור על שלום הציבור והסדר הציבורי, במיוחד נוכח משמעותו ההיסטורית והדתית של הר הבית. פסקי דין קודמים תמכו באיזון זה, והמשיבים מדגישים כי המתחים הנוכחיים ופוטנציאל האלימות הופכים את קיום הטקס הדתי המבוקש לבלתי ראוי. בית המשפט מסכים עם טענות המשיבים ודוחה את העתירה, בציינו כי אין בה כל עילה חדשה שתצדיק סטייה מפסקי דין קודמים. בית המשפט דוחה גם את טענת העותרים כי על הממשלה לדון בחופש הפולחן שלהם, שכן טענה זו אינה מוצדקת מבחינה משפטית. בנוסף, הבקשה לצו ביניים נדחית, שכן היא נועדה לשנות ולא לשמר את המצב הקיים. בסופו של דבר, העתירה נדחית על הסף, ללא צו להוצאות.