דנ"א 2976/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לקיום דיון נוסף בנוגע לפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בערעור. הערעור עסק בדחיית בקשה לאישור תביעה כתובענה ייצוגית נגד מספר בנקים על ידי בית המשפט המחוזי. בתביעה נטען כי הבנקים פעלו בחוסר תום לב בכך שגבו מהתובעים פוליסות ביטוח חיים חסרות משמעות כלכלית. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגש ערעור, אך בעוד הערעור תלוי ועומד, נחקק חוק חדש המשפיע ישירות על התיק. שופטי בית המשפט העליון, בפסק דינם, החילו את החוק החדש ובחנו את הבקשה להסמכה על פי הוראותיו. הם מצאו כי התביעה נעדרת בסיס משפטי וכי היא חסומה על פי חוק. דעת הרוב (השופטים י' אלון וש' ג'ובראן) קבעה כי בידי התובעים כל המידע הדרוש לזיהוי הטעיה בעת חתימת ההסכמים וכי עילת תביעתם חסומה בזמן. השופט א' ריבלין, המשנה לנשיא, חלק על כך וטען כי התנהלות התובעים הייתה סבירה וכי יש להחיל את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. המבקשים ביקשו לקיים דיון נוסף, בטענה כי פסק הדין קבע מספר תקדימים חדשים, לרבות בנושא החלת חוק ההתיישנות ודחיית בקשות לתביעות ייצוגיות על בסיס פגמים בעילה האישית של המבקש. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה וקבע כי ההחלטה התבססה על נסיבותיו הספציפיות של המקרה וכי לא נקבעו כללים משפטיים חדשים. מכאן, שלא התקיימו התנאים לדיון נוסף. עוד הבהיר בית המשפט כי ההחלטה אינה סותרת פסקי דין קודמים וכי טענות העותרים חסרות שחר. כתוצאה מכך נדחתה העתירה לקיים דיון נוסף.