ע"פ 2261/21

תקציר

בפסק הדין מיום 24.10.2022 דחה בית המשפט לערעורים את הערעור הן על הרשעתו והן על גזר דינו של המערער, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי. המערער ערער על הסתמכותו של בית המשפט המחוזי על עדותו של המתלונן על עדותו שלו, וטען כי הערכות המהימנות היו פגומות וכי נפלו טעויות לוגיות ועובדתיות. עם זאת, ערכאת הערעור חזרה על העיקרון לפיו הערכות מהימנות הן בראש ובראשונה עניינו של בית משפט קמא, כאשר התערבות בערעור היא נדירה ושמורה לנסיבות חריגות. עדותה של המתלוננת, שהתאפיינה כקוהרנטית, עקבית וכנה מבחינה רגשית, נתמכה בראיות חיצוניות כגון צילומי חבלות, הקלטות שמע ועדויות מאששות של בני משפחה. טענותיו של המערער בדבר חוסר עקביות וההקשר של הקלטות שמע נדחו, שכן עדותה המרכזית של המתלוננת נותרה אמינה ובלתי מעורערת על ידי סתירות קלות. בנוסף, דחה בית המשפט את הטענות לפיהן המתלוננת ביקשה לתמרן באמצעות טענות לרווח אישי, שכן הראיות הצביעו על כך שהמערער נערך לפרידה אפשרית באמצעות איסוף ראיות ושינוי הסדרים כספיים. גם הטענה כי מחדלי חקירה ערערו את הגנתו של המערער נדחתה, כאשר בית המשפט אישר כי די ראיות תומכות בהרשעה מעבר לכל ספק סביר. באשר לגזר הדין ציינה ערכאת הערעור כי התערבות מוצדקת רק כאשר קיימת חריגה משמעותית מנורמות הענישה המקובלות, מה שלא היה המקרה כאן. העונש תואם את דרישות החוק, בהתחשב בחומרת העבירות שבוצעו. בית המשפט הדגיש את חשיבות ההגנה על האוטונומיה של נשים וחיזק את העובדה שאונס במסגרת הנישואין שווה ערך לצורות אחרות של אונס. ככלל, הממצאים נגד המערער נחשבו יסודיים ומבוססים, ללא טעויות שזוהו בפסק הדין המקורי או בגזר הדין המצדיקות התערבות של המערער.