ע"א 3088-01-19

תקציר

פסק הדין במקרה זה כרוך במחלוקת על דחיית תביעה כספית והערעור שלאחר מכן. התביעה המקורית הוגשה על ידי חלמיש, אשר תבע סעד כספי בדמות "דמי שימוש ראוי" מהמערערים, שהיו דיירים בדיור הציבורי. בית המשפט קמא דחה את תביעת חלמיש לפינוי ולדמי שימוש ראויים, אך לא הכריע בבקשתם לסעד מפוצל, שהיה מאפשר להם להגיש תביעה חדשה לדמי שכירות. תחת זאת, דחה בית משפט קמא את התביעה הכספית, והביא את חלמיש לערער על החלטה זו. ערכאת הערעור, בדעת רוב, קבעה כי היה על בית משפט קמא לדחות את התביעה הכספית לדמי שימוש נאותים ולא לדחותה. הבחנה זו חשובה משום שדחייה הייתה מאפשרת לחלמיש להגיש תביעה חדשה לדמי שכירות מבלי להזדקק לסעד פיצול. עם זאת, מאחר שבית משפט קמא לא הכריע בבקשת הסעד המפוצל ותחת זאת דחה את התביעה, ממליץ ערכאת הערעור לתקן את פסק הדין כך שישקף דחיית התביעה הכספית לדמי שימוש ראויים. השופט אטדגי חלק על כך, וסבר כי אין להעניק לחלמיש זכות להגיש תביעה חדשה לדמי שכירות ללא הכרעה ברורה בבקשה לסעד פיצול. עם זאת, החלטת הרוב מעניקה לחלמיש זכות להגיש תביעה חדשה לדמי שכירות וכן מאשרת את החלטת בית משפט קמא בעניין פסיקת הוצאות למערערים. יש להשיב להם את פיקדון הביטחון של המערערים. לפיכך, הערעור מתקבל באופן חלקי, ופסק הדין מתוקן כך שישקף את דחיית התביעה הכספית, ולא את דחייתה.