ב"ל 9421-01-19

תקציר

התובע, קבלן שיפוצים עצמאי, תבע את המוסד לביטוח לאומי להכיר בפציעתו ביד כתאונת עבודה. התובע טען כי אופי עבודתו, שכללה שימוש נרחב בכלים רוטטים, גרם ישירות לפגיעה. שלושה רופאים אורתופדיים אישרו את קיומו של קשר סיבתי בין עיסוקו של התובע לבין הפגיעה. עם זאת, השופט פסק נגד טענת התובע. בפסק הדין נקבע כי על התובע, כעובד עצמאי, מוטל נטל ההוכחה לקבוע כי התאונה אירעה במהלך עבודתו ובגללה. השופט הגיע למסקנה כי התובע לא הביא ראיות מספיקות כדי להוכיח את היקף עבודתו עם כלים רוטטים. עדותו של התובע הייתה סותרת ולא שלמה, דבר המקשה על קביעת טיבה והיקפה המדויק של עבודתו. בנוסף, התובע לא הציג חוזים או קבלות כלשהם לתמיכה בטענותיו, למרות שמסמכים אלה היו זמינים לו. בהתבסס על היעדר ראיות קונקרטיות, דחה השופט את התביעה. עוד הודגש בפסק הדין כי שימושו של התובע בקבלני משנה ובעובדים צמצם את מעורבותו האישית בעבודות השיפוץ. כמו כן, בית המשפט הבהיר כי הערכתו המקדמית של הנתבע בעניינו של התובע אינה מהווה הודאה וכי אין די בעבודתו הפיזית של התובע לבדה כדי להוכיח את טענתו. ללא ראיות מוצקות להיקף ואופי עבודתו של התובע עם מכשירים רוטטים, לא מצאה השופטת בסיס עובדתי לטענה. לפיכך, התביעה נדחתה, והתובע לא קיבל את ההכרה המבוקשת בפציעתו כקשורה לעבודה. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על ההחלטה בתוך 30 יום.