עפ"ג 48873-10-14

תקציר

טענות המערער בתיק זה נשקלו על ידי בית המשפט, ונמצאו חסרות שחר. ראשית, נדחתה הטענה כי כתב האישום לא הוקרא למערער כנדרש בחוק. מהפרוטוקול עולה כי כתב האישום הוקרא בפני המערער במספר הזדמנויות, והמערער אישר את הבנתו והודה בעובדות בכל הזדמנות. גם הטענה כי הקריאות לא התקיימו בתוך 30 הימים הנדרשים נדחתה, שכן סוגיה זו כבר הוכרעה בערר קודם, וממילא התייחסה רק לשאלת המעצר. בנוסף, בית המשפט לא ראה סיבה לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו הקודמת, במיוחד נוכח היעדר כל הצדקה לכך, והזמן הרב שחלף מאז נגבתה ההודאה. בית המשפט גם לא מצא כל טעות בהחלטת גזר הדין שניתנה על ידי בית משפט קמא, למרות שקבע אזורי ענישה נפרדים לכל עבירה. העונש של 12 חודשי מאסר בפועל עמד בעינו, ונחשב הולם בהתחשב באופי העבירות של המערער ובהרשעותיו הקודמות המשמעותיות. ככלל, הערעור נדחה במלואו, והרשעתו וגזר דינו של בית משפט קמא אושרו.