ת"צ 49065-10-19

תקציר

פסק הדין המשלים מפרט את אישור הסדר הפשרה ואת הדיונים שהתקיימו לאחר מכן בנוגע לשכר המבקשים ושכר טרחת עורכי דינם. על פי הסכם הפשרה, המבקש אמור לקבל 300,000 ₪ ונציגיהם 1,450,000 ₪, שניהם כוללים מע"מ. עם זאת, היועץ המשפטי לממשלה מתנגד להמלצה זו, בנימוק שהסכום, העיתוי וקביעת התשלומים אינם הולמים. בית המשפט מכיר בכך שאינו כבול להמלצת הצדדים ועובר לדון במסגרת הנורמטיבית לקביעת שכר טרחה ושכר טרחה, כמפורט בסעיפים 19(ו), 22 ו-23 לחוק התובענות הייצוגיות. השיקולים כוללים את הטרחה והסיכון שנוטל המבקש, טובת ההנאה שהובאה לחברי הקבוצה וחשיבותה הציבורית של התובענה הייצוגית. בית המשפט מכיר אמנם במאמצים ובהטבות שהושגו באמצעות ההסדר, אך מדגיש את הצורך לקשור את מרבית התגמול ושכר הטרחה למימוש בפועל של ההטבות על ידי חברי הקבוצה, במיוחד נוכח הפער הפוטנציאלי בין השווי הפוטנציאלי לשווי בפועל של ההטבה. זאת, בהתאם לפסיקה הרווחת, הנוקטת ב"שיטת האחוזים" לחישוב שכר הטרחה כאחוז מהסעד שניתן, ומבטיחה כי המבקש ונציגיו יפעלו לטובת הקבוצה. במקרה דנן, בית המשפט מגיע למסקנה כי הנסיבות מחייבות מסקנה הקושרת את שיעורי הגמול ושכר הטרחה, בין היתר, למימוש בפועל של ההטבות. בית המשפט קובע את התעריפים כדלקמן: אם סך הגמלה שמומשה הוא עד 15 מיליון ש"ח, יקבל המבקש 2.5% ועורכי דינו 12.5%; אם הוא עולה על 15 מיליון שקל, אז 1.5% ו-7.5% בהתאמה. בנוסף, מובטח למבקש מינימום 75,000 ₪ ושכר טרחת עורכי הדין 375,000 ₪, שניהם כולל מע"מ, שישולמו תוך 75 יום. יתרת הסכום, אם בכלל, תשולם בתוך 30 יום מיום שבית המשפט יאשר את דיווחי המשיבים על מימוש ההטבות בפועל, המגיעים תוך 18 חודשים. כמו כן, בית המשפט קובע כי כל סכום מתחת לתניית הסכם הפשרה ישולם לקרן לצורך ניהול וחלוקת הכספים לפי סעיף 27א לחוק התובענות הייצוגיות. פסק הדין מתווה גם את ערכן האמיתי של ההטבות ואת לוח הזמנים לחישובן, ומקנה לצדדים זכות ערעור.