ע"א 34/71

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת קדם משפט של בית המשפט המחוזי למחוק סעיפים מסוימים בכתב ההגנה המתוקן של נאשם בתביעת לשון הרע. בית המשפט העליון קובע כי מחיקת הסעיפים הנדונים על ידי השופט הייתה במסגרת סמכותו לפי תקנה 96 לחוק סדר הדין האזרחי, שכן סעיפים אלה לא היוו הגנה תקפה מפני התביעה. בית המשפט מבהיר את הרלוונטיות של הראיות ביחס לכתבי הטענות ומדגיש כי נאשם אינו יכול להעלות טענות שאינן מוכרות כהגנות על פי דין. באשר להגנות הספציפיות הקיימות בתביעות לשון הרע, בית המשפט מבחין בין פרסום עובדות לבין הבעת דעה, ומציין כי רק את האחרונה ניתן להצדיק כהערה הוגנת. בית המשפט מתייחס גם לזכותו של הנתבע לפרסם את המכתב כולו בפני בית המשפט ומסביר את הליך קביעת הפיצויים בתביעות לשון הרע, לרבות השינויים האחרונים שהוכנסו בחוק איסור לשון הרע. היא קובעת כי לנתבע יש זכות להציג ראיות אופי בנוגע לנזקים, אך הדבר מותנה ברשות השופט ויכול להתרחש רק לאחר שהוכחה אחריות. לבסוף, בית המשפט מתווה את הליך העלאת תביעות הנזיקין והצגת ראיות אופי, תוך דחיית הערעור ופסיקת הוצאות למשיב.