בר"מ 3441/22

תקציר

פסק הדין דן בבקשתו של מבקש מקלט לקבל מעמד פליט לאור טענות לעינויים ורדיפה במולדתו. בית המשפט החליט ליתן רשות לערעור על יסוד טענותיו של המבקש בדבר עינויים קשים, אשר לא היו שנויות במחלוקת מלאה על ידי המשיב. למרות סתירות בגרסאות המבקש, בית המשפט שקל את האופי הטראומטי של האירועים ואת ההשפעה לאורך זמן, מה שמוביל לא פעם לחוסר עקביות בעדויות. היא הדגישה את הצורך בהערכה מחודשת יסודית, תוך הכרה בקשיים האנושיים המשמעותיים וברדיפה הפוטנציאלית שהמבקש עלול לעמוד בפניה אם יוחזר. בית המשפט מצא כי המבקש הוכיח חשש מבוסס היטב מפני רדיפה, ובכך הצדיק את החזרת התיק ליחידת מבקשי המקלט. על יחידה זו הוטל לבחון מחדש חלופות אפשריות לרילוקיישן פנימי בתוך טורקיה, תוך התחשבות בשינויים לאורך זמן ובנסיבותיו הייחודיות של המבקש, לרבות פעילותו הפוליטית. בנוסף, התייחס בית המשפט לעקרונות רחבים יותר, כגון נטל ההוכחה, המוטל בדרך כלל על המשיב במקרים כאלה, והצורך בבחינה זהירה ורגישה של בקשות מקלט הכרוכות בטענות להתעללות חמורה בעבר. השופטת ברק-ארז, בתמיכת השופטת רונן, הדגישה את ההיבטים ההומניטריים ואת הסכנות הפוטנציאליות הנשקפות למערער, בשונה מהשופט סולברג, שטען כי אין די ראיות לתמוך בבקשת המקלט והתנגד להיעתר לערעור.