תלה"מ 68694-05-19

תקציר

בין התובע לנתבע הייתה מערכת יחסים ויחד רכשו דירה. הזכויות בדירה נרשמו על שם הנתבעת אך התובעת טענה כי שילמה עבור הדירה בעצמה והיא נרשמה על שם הנתבע כהסכם נאמנות, ולכן יש להכיר בה כבעלים. הנתבע טען כי הדירה נרכשה באמצעות כספים משותפים מ"ידועים בציבור" שלהם. בית המשפט בחן את הראיות שהוצגו ומצא כי גרסת התובע לאירועים עקבית יותר. התובעת הוכיחה כי מימנה את רכישת הדירה בעצמה, תוך שימוש ברווחים במזומן מהעסק שניהלה. עוד מצא בית המשפט כי הסברה של התובעת מדוע נרשמה הדירה על שם הנתבעת – כדי להימנע מגילוי על ידי רשויות המס בשל אופיו הבלתי חוקי לכאורה של עסקיה – היה אמין. הנתבע לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי הכספים ששימשו לרכישת הדירה היו כספים משותפים, במיוחד לאור העובדה שהתובעת חזרה בה מטענתה כי היה להם הסכם שיתוף ובמקום זאת טענה כי קיים להם משטר רכוש נפרד. יתר על כן, הצהרתו של הנתבע עצמו בהליך משפטי נפרד בין הצדדים בקנדה אישרה את גרסת התובע לאירועים וערערה את טענתו שלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי קיים הסכם נאמנות בעל פה בין הצדדים וכי הזכויות בדירה צריכות להיות רשומות על שם התובע. הנתבע חויב לשאת בהוצאותיו ובשכר טרחתו של התובע, ופסק הדין היה אמור להיות משותף לפרקליטות המדינה ולרשות המסים בשל הסבירות לפעילות פלילית מצד התובע. ניתן היה לפרסם את פסק הדין ללא פרטים מזהים.