בג"צ 8440/20

תקציר

העתירה שבפני בית המשפט ביקשה להבהיר את משמעותו של סעיף 2(ה) לצו בדבר מקרקעין (הפרעה לשימוש בקרקע פרטית) (יהודה והשומרון) (מס' 1586, התשס"ז-2007), הקובע כי המניין החוקי בן חמש השנים, שבמהלכן יכול המנהל האזרחי לסלק משתמשים בלתי מורשים בקרקע פרטית, ייחשב מחדש אם יחול שינוי מהותי באופי השימוש המפריע בקרקע. בעתירה נטען כי מהסעיף משתמע כי מניין השנים מתאפס רק כנגד השימוש המשבש שנעשה לפני תום חמש השנים. בתוך כך, קבעו המשיבים כי כל שינוי מהותי באופי השימוש המשבש יביא לחידוש השנים להתערבות המנהל האזרחי. השופטת חיות קבעה כי החוק נוטה לטובת פרשנות המשיבים. היא ביססה את טענתה על לשון ההוראה, שלדעתה תומכת בבירור במשיבים. גם תכליתה הסובייקטיבית של ההוראה, כפי שהיא נגזרת מהרקע ההיסטורי של חקיקתה, היטיבה עם המשיבים. זאת ועוד, תכליתה האובייקטיבית של ההוראה – לאפשר למפקד הצבאי לשמור על הסדר הציבורי ביהודה ושומרון ולהגן על הקניין הפרטי – שירתה בצורה הטובה ביותר את פרשנותם של המשיבים. השופטת כבוב הסכימה עם פרשנותה של השופטת חיות והדגישה את הצורך להגן על זכויותיהם של התושבים המוגנים באזור, נוכח הנסיבות הייחודיות שם. השופט מינץ חלק על כך, וטען כי לשון הסעיף ותכליתו – הן הסובייקטיבית והן האובייקטיבית – תומכות בפרשנותו של העותר. לדברי השופט מינץ, פרשנותם של המשיבים חתרה תחת עצם תכליתו של הצו, בכך שאפשרה הארכה בלתי מוגבלת של מגבלת הזמן לסילוק משתמשים בלתי מורשים במקרקעין ולא נתנה משקל מספיק להחזקה ממושכת. היא הדגישה כי הצו נועד לאזן בין הצורך להגן על הקרקע מפני פלישה לבין הצורך לכבד את ההחזקה הממושכת בפועל. עוד ציין מינץ י' כי המשיבים לא הוכיחו די הצורך את כוונתם הסובייקטיבית, וכי הסתמכות על התכלית הסובייקטיבית מסוכנת בהיעדר דברי הסבר או דיונים בוועדות הכנסת, כמו בחקיקת משנה באזור. בסופו של דבר החליט בית המשפט ברוב של שני שופטים נגד אחד לדחות את העתירה ולהסיר את צו הביניים. הצו המותנה בוטל, והצו הזמני היה אמור לפוג בעוד 60 יום. כל צד היה אמור לשאת בעלויות שלו.