ה"פ 3840-01-11

תקציר

המבקשים והמוכרים חתמו על מזכר הבנות, המסדיר את יחסיהם בנוגע לחלוקת חלקת קרקע. התזכיר כלל זכות סירוב ראשונה, המקנה למבקשים זכות רכישה מועדפת אם בכוונת המוכרים למכור את זכויותיהם בקרקע. זכות זו לא נרשמה בטאבו. כאשר התכוונו המוכרים למכור את הקרקע לצד שלישי, ארזים, חלקו המבקשים על המכירה. המחלוקת העיקרית הייתה האם פקעה זכות הסירוב הראשונה של המבקשים בשל איחורם במימושה. בית המשפט קבע כי זכות הסירוב הראשונה של המבקשים תקפה וכי הם מימשו אותה תוך זמן סביר. נמצא כי הוראות התזכיר בדבר מימוש הזכות היו חוזיות ולא פוזיטיביות, והתנהלות הצדדים הראתה כי הזכות הוכרה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת ארזים כי המבקשים החמיצו את המועד האחרון למימוש הזכות, וקבע כי מעשיהם היו סבירים בנסיבות העניין. המבקשים לא נדרשו להפקיד את מלוא סכום התמורה, והצעתם לרכישת הקרקע הייתה בהתאם למנגנון החוזי שהוסכם. משכך, קיבל בית המשפט את תביעת המבקשים, זיכה אותם לרכוש את הקרקע מהמוכרים, ביטל את הסכמי המכר עם ארזים והורה על מחיקת הערות אזהרה לטובת ארזים. המוכרים וארזים חויבו לשלם למבקשים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.