רע"פ 1497/10

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על פסק דין קודם הנוגע לשני אישומים נפרדים נגד המבקש. האישום הראשון היה הוצאת נשק מהצבא, שבו הודה המבקש, והאישום השני היה עבירות בנשק, מהן זוכה המבקש מחמת ספק. פסק הדין הראשוני, שניתן על ידי בית המשפט הצבאי המחוזי, הרשיע את המבקש באישום הראשון וגזר עליו 30 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי למשך זמן זהה והורדה בדרגה. בית המשפט זיכה את המבקש מהאישום השני, בנימוק של ספק סביר, למרות הודאתו של המבקש בפני מודיע. התביעה הצבאית ערערה על זיכוי זה ועל גזר הדין, ואילו המבקש ערער על חומרת העונש. בית המשפט הצבאי לערעורים דחה את ערעור התביעה הצבאית על הזיכוי, אך קיבל אותו בעניין העונש והחמיר את תקופת המאסר של המבקש לחמש שנים. על פסק דין זה ערער המבקש, והוביל לפסק הדין הנוכחי. השופט קבע כי הבקשה אינה מעוררת שאלות משפטיות בעלות חשיבות, קושי או חידוש, המצדיקות מתן רשות ערעור, כאמור בסעיף 440ט(ב) לחוק השיפוט הצבאי. השופט הדגיש כי טענות המבקש ערערו בעיקר על קביעותיו העובדתיות של בית המשפט הצבאי לערעורים ולא הציגו נסיבות חריגות המצדיקות ערעור נוסף. זאת ועוד, השופט ציין כי בית המשפט הצבאי לערעורים נתן פסק דין מקיף ומנומק להתערבותו בממצאים העובדתיים, שהם מקרים חריגים. עוד ציין השופט כי פער העונש בין בית המשפט הצבאי המחוזי לבית המשפט הצבאי לערעורים, אף שהוא משמעותי, אינו מצדיק אוטומטית ערעור נוסף, ועונשו של האחרון, בהינתן התשתית העובדתית, אינו בלתי סביר. לפיכך דחה השופט את הבקשה וקבע כי אין סיבה לסטות מפסק דינו של בית המשפט הצבאי לערעורים. החלטה זו ניתנה ביום 2.5.2010.