בר"ע 33226-02-12

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית ערעור על החלטת ועדת הערר לניידות בעניין תביעתו של המערער לגמלת ניידות. המערער, שנפגע מרכב בשנת 1967, הגיש בקשה לגמלה בשנת 2006 וקיבל תחילה גמלה חלקית על בסיס ליקויים. על החלטה זו הוגש ערעור על החלטת המוסד לביטוח לאומי, מה שהוביל לשורה ארוכה של ערעורים וערעורים נגדיים בין הצדדים. הסוגיה המרכזית נסובה סביב פרשנות מצבו הרפואי של המבקש והאם הוא מתאים לליקויים המזכים המפורטים בהסכם גמלת ניידות. בית המשפט המחוזי בירושלים, בהרכב השופטת רונית רוזנפלד, דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי ועדת הערר הצדיקה די הצורך את החלטתה כי מצבו של המערער אינו מזכה בגמלה. בית המשפט קבע כי מסקנותיה הרפואיות של הוועדה היו סבירות וכי היא אינה מחויבת לדבוק בממצאים משנת 2006, מה גם שממצאים אלה בוטלו בהחלטה סופית שניתנה לאחר מכן. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי הוועדה נימקה כראוי את קביעתה ולא שימשה "חותמת גומי" בלבד לערעורי המכון. עוד ציינה השופטת כי הטענות הכלליות בדבר מיקום דיוני הוועדה אינן ראויות לדיון בבקשה ספציפית זו. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והחלטתה הקודמת של ועדת הערר אושרה.