עע"מ 202/09

תקציר

עובד מדינה, שמילא תפקידים מנהליים שונים בבית דין רבני אזורי, הורשע בשלוש עבירות משמעת לפי חוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, בעקבות שלושה אירועים שאירעו במהלך כהונתו כסגן המזכיר הראשי. האישום הראשון עסק בכך שביקש הנחה בהוצאות החתונה של בתו מאישה המבקשת סיוע בהוצאת צו ירושה; האישום השני נגע לכך שצעק גסויות לעבר שופט בנוכחות אחרים באולם; והאישום השלישי התייחס לכך שהוא הציע סיוע לגבר בתיק הגירושין של אחותו בתמורה לכסף כדי "להביא כלה" לבתו, וכן איפשר לגבר להשתמש במכונת הצילום בחינם. בית הדין למשמעת הרשיע את המערער בכל שלושת האישומים, והביא לפיטוריו המיידיים ולפסילתו לצמיתות מתפקידי ניהול בבתי הדין הרבניים. בערעור הוגש ערעור רק על האישום השלישי, בטענה כי הוא כללי ופוגע בהגנתו, וכי ההרשעה התבססה על עדותו של עד יחיד. עם זאת, בית הדין לא מצא עילה להתערב בהחלטת בית הדין למשמעת, שכן היא עוגנה בחומר הראיות ועדותו של העד הייתה אמינה. טענותיו והצדקותיו של המערער לא הספיקו כדי להפריך את הממצאים. כמו כן, העונש אושר, שכן בית המשפט הכיר בחומרת העבירות, במיוחד נוכח הוותק של המערער, והצורך לשמור על נורמות משמעת ולמנוע התרחשויות עתידיות. ההחלטה לפטר את המערער, אף שהייתה קשה, לא הייתה בלתי סבירה, ואיזנה בין האינטרסים הפרטיים שלו לבין האינטרס הציבורי. לפיכך, הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין נדחה.