ת"א 36481-02-17

תקציר

התובעת, שהייתה בת 12 בעת האירועים המדוברים, תבעה את הנתבע בגין נזקים שנבעו מתקיפה מינית. התובע טען כי הנתבע, בגיר, ניצל את גילו הצעיר ואת מצבו הכלכלי הקשה של משפחתו לביצוע מעשים מיניים מרובים כלפיו במשך מספר שנים. מעשים אלה כללו מין אוראלי ואנאלי, צפייה בסרטים פורנוגרפיים ועיסויים. התקיפות התרחשו במקומות שונים, לרבות בביתו של הנאשם ובפרדסים. עוד הצהיר התובע כי הנתבע הציע לו כסף עבור ביצוע מעשים אלה. בריאותו הנפשית הרופפת של התובע, שינויי התנהגותו וניסיונות אובדניים מרובים במהלך התקיפות ולאחר מכן איששו את עדותו. בית המשפט מצא את גרסתו של התובע אמינה, וציין את עדותו האותנטית והמרגשת. מנגד, עדותו של הנאשם הייתה חסרת אמינות, עם סתירות ושקרים רבים. הנתבע טען כי המתלוננת ניסתה לסחוט ממנו כספים באמצעות האשמת שווא בתקיפה מינית. עם זאת, בית המשפט מצא טענה זו בלתי הגיונית וחסרת תימוכין, ודחה את הגנתו. בית המשפט קיבל את גרסת התובע לאירועים ומצא את הנתבע אחראי לתקיפה לפי סעיף 23 לפקודת הנזיקין. באשר לנזקים, מינה בית המשפט מומחה רפואי אשר אבחן את התובע עם 40% נכות נפשית עקב הפרעת אישיות גבולית והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), ומצא קשר סיבתי בין התקיפות לבין מצבו הנפשי של התובע. חוות הדעת של המומחה לא ערערה, ולכן בית המשפט קיבל את האבחנה. בית המשפט פסק לתובע פיצויים בסך 2,300,000 ש"ח, מתוכם 1,422,000 ש"ח בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, 170,000 ש"ח בגין הפסדי פנסיה, 500,000 ש"ח בגין כאב וסבל ו-200,000 ש"ח בגין הוצאות סיוע לצד שלישי, הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. עוד קבע בית המשפט כי התובעת זכאית ל-17% בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין, בנוסף לסכום שנפסק. סכום זה יהיה צמוד ויישא ריבית על פי דין מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל. פסק הדין נחתם במסר של תקווה לעתידו של התובע, תוך הדגשה כי החיים יכולים לפצות על אובדן כזה, תוך ציטוט רומן על מסעו של אדם שבור. בית המשפט אף הורה לפרסם את פסק הדין ללא שמותיהם המלאים של התובע, אחיו והעד, כדי להגן על פרטיותם ולעודד נפגעים נוספים להתייצב.