בג"צ 3618/12

תקציר

העותר הגיש עתירה נגד החלטת המשיבים לשלול ממנו קצבת ניידות. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה שכן לעותרת סעד חלופי בבית הדין לעבודה, שהוא הסמכות הבלעדית לדון בתיקים הנוגעים לשלילת הזכות לקצבת ניידות. העותר טען כי הוא מעוניין להיבדק רק על ידי הוועדה הרפואית לקביעת מוגבלות בניידות. עם זאת, בית הדין מצא כי בקשתה של העותרת הייתה בסופו של דבר לקבל קצבת ניידות ולפיכך המקרה נופל בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה. העותר גם העלה טענות כלליות בדבר חוקיותו וחוקתיותו של הסכם הניידות, אשר בית המשפט מצא כי הן פגומות שכן לא הוצגו בפני המשיבים טרם הגשת העתירה. זאת ועוד, לא ניתן היה לדון בטענות העותרת נגד עיריית תל אביב בשל היעדר מסמכים רלוונטיים. לפיכך, העתירה נדחתה מבלי לדון לגופו של עניין, אך לעותר ניתנה האפשרות לערער לבית הדין לעבודה בתוך 30 יום.