ת"א 53845-04-18

תקציר

השופטת, לאחר שבחנה את המסמכים שהוצגו בתיק ושמעה את טיעוני הצדדים, קיבלה חלקית את טענת התובעת (רשות מקרקעי ישראל). טענת הנתבעת כי יש לפטור אותה מתשלום דמי שימוש בשל היותה בעלת סמכות המשתמשת במקרקעין נדחתה, שכן מהראיות עולה כי התובעת התנגדה לשימוש של הנתבעת במקרקעין מרגע תחילתה. השופטת דחתה גם את טענות הנתבע לפיהן התובעת דרשה את הסדרת השימוש בקרקע ביד אחת תוך סיכול, וקבעה כי האחריות לאי ההסדרה מוטלת על הנתבע בלבד. זאת ועוד, השופט לא קיבל את ההצדקה להשתלטות הנתבעת על הקרקע ללא רשות, וקבע כי שיקוליו המסחריים של הנתבע אינם מהווים תירוץ משפטי. בהתייחס לסוגיית שווי הקרקע ולטענות הצדדים בעניינה, קיבל השופט את הערכת גוב ארי לגבי שטח הקרקע ששימש את הנתבעת. השופט הסכים גם עם הערכת שווי הקרקע של ארי, בהתחשב בעלויות הפיתוח בפועל ובהיעדר ההשפעה של קווי המתח הגבוה על השימוש של הנתבעת בקרקע. לדברי השופטת, התובעת זכאית לדמי שימוש בהתאם לשימוש בפועל בקרקע, ועל הנתבעת לשלם עבור רמת הפיתוח ממנה נהנתה. השופטת קבעה כי תקופת החישוב של דמי השימוש צריכה להיות מיום 29.4.2011 ועד ליום 29.4.2018, כאשר התובע רשאי לתבוע תשלומים נוספים ממועד הגשת התביעה ועד ליום פינוי הקרקע. דמי השימוש יחושבו על פי הערכת גוב ארי, ויורידו 70 אלף שקל לדונם בשל ההפרש בעלויות הפיתוח והחלת הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד התביעה. לבסוף הורה השופט לנתבע לשלם את הוצאות התובע, כולל 15,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.