ע"פ 1021/95

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב, שהרשיע את המערער בעבירה של עצירת רכב במקום אסור. המערער ביקש לקיים דיון בנוכחותו, ונדחה על ידי בית המשפט. בכתב הערעור כלל המערער עלבון כלפי השופט בטענה שהתנהגותו אנטישמית וגזענית. בעקבות זאת הרשיע אותו בית משפט השלום בביזיון בית המשפט. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט המחוזי וטען כי מאחר שהעלבון נכלל במסמך הערעור, הוא מהווה פרסום שנעשה במהלך דיון, ולכן הוא פטור מאחריות לפי חוק איסור לשון הרע. בית המשפט המחוזי דחה את הטענה, ופירש את החוק אחרת. על פי פרשנותו של בית המשפט המחוזי, הפטור חל רק על עבירות לפי חוק איסור לשון הרע ולא על עבירות פליליות כלליות, לרבות ביזיון בית המשפט כהגדרתן בחוק העונשין. עוד טען בית המשפט כי התנהגותו של המערער אינה עולה כדי "פרסום" כהגדרתו בחוק העונשין, אלא נופלת תחת ההגדרה של "אומר או כותב דבר על שופט", שאינו פטור מאחריות. זאת ועוד, בית המשפט הדגיש את הצורך להגן על מוסד השיפוט ושופטיו מפני דברי לשון הרע, במיוחד כאשר הם אינם רלוונטיים למקרה הנדון וחורגים מגבולות הטעם הטוב. השופט מודריק חלק על כך, וטען כי הפטור צריך לחול על עבירות ביזיון בית המשפט, שכן הן צורה מיוחדת של לשון הרע. עוד סבר כי יש לפרש את הפטור שבחוק איסור לשון הרע באופן מרחיב כך שיכלול כל פרסום שנעשה במהלך דיון משפטי, כל עוד הוא חלק מהדיון עצמו. לדברי מודריק, פרשנות זו מאזנת בין הגנה על הרשות השופטת לבין מתן אפשרות לבעלי דין להתבטא בחופשיות במהלך הליכים משפטיים. בסופו של דבר, החלטת הרוב של השופטים סטרשנוב וטימן דחתה את הערעור ואישרה את ההרשעה. הם הגיעו למסקנה כי דבריו של המערער חמורים ופוגעים באמון הציבור במערכת המשפט, ועל כן לא ניתן לפטור אותם מאחריות.