ת"א 74590-12-20

תקציר

הנתבעת הייתה חייבת לתובע, עירייה, סכום שאינו שנוי במחלוקת בסך של 16,624.70 ₪ בין השנים 2014-2018 בגין ארנונה. בית המשפט קיבל את טענת העירייה בחלקה, וקבע כי על הנתבעת לשלם סכום זה. השופט פסק גם על תחולת חוק ההתיישנות, וקיבל את טענת הנתבע כי החובות שקדמו לשנת 2014 התיישנו והעירייה אינה יכולה לגבות אותם עוד. השופט בחן את סבירות הפעולה המנהלית של הטלת ארנונה רטרואקטיבית על הנתבע והגיע למסקנה כי במקרה זה החזקה לטובת הרשות המנהלית הייתה מוצדקת. הנתבעת לא הציגה כל ראיה המפריכה את רישומי העירייה וחישוביה ולא הראתה כל הסתמכות סבירה על רשלנותה הנטענת של העירייה בגביית המסים. לפיכך, חויבה הנתבעת לשלם את יתרת הארנונה מינואר 2014 ואילך בגין שלושה נכסים, בהפרשי ריבית והצמדה, שחושבו מדצמבר 2020 ועד למועד התשלום בפועל. שני הצדדים היו אחראים להוצאות המשפטיות שלהם. פסק דין זה ניתן בהעדר הצדדים וסגר את התיק.