ע"פ 60507-12-22

תקציר

ערכאת הערעור סירבה לבטל פסק דין קודם בהתבסס על הכלל הקבוע כי יש להותיר את ממצאי העובדות בידי בית משפט קמא, שכן יש לו יתרון בהערכה ישירה של הראיות ומהימנות העדים. הכרעת דינו של בית משפט קמא התבססה בעיקר על הערכתו את צילומי הווידיאו של האירוע והתרשמותו מעדותו של הנאשם, שנמצאה בלתי עקבית ובלתי אמינה. ערכאת הערעור הסכימה עם הערכה זו, וציינה כי הסרטונים סותרים את טענת הנאשם כי פעל מתוך הגנה עצמית כנגד תקיפת כלבים. במקום זאת, בתיעוד נראה הנאשם חמוש באבנים, כשהוא מכוון לעבר הכלבים ללא כל התגרות. בית המשפט גם אישר את דחייתו של בית משפט קמא את עדותו של העד המומחה מטעם ההגנה בנושא התנהגות כלבים, בשל אופייה המגמתי וחוסר הרלוונטיות שלה למצבו הנפשי של הנאשם במהלך האירוע. אשר לאישום בהתעללות בבעלי חיים, הסכימה ערכאת הערעור עם פרשנותו של בית משפט קמא לחוק, הרואה בעבירה התנהגות ולא תוצאתית. מעשה יידוי אבן על ראשו של כלב על ידי הנאשם ללא כל התגרות היווה אכזריות והתעללות, נוכח אופיו הבלתי מוצדק והפגיעה הקשה שנגרמה לכלב. כמו כן, בית המשפט מצא כי דרישתה הנפשית של הנאשמת לביצוע העבירה התקיימה, שכן ראיות הווידיאו הוכיחו את מודעותה לאופי מעשיה ולנסיבותיה. לבסוף, דחה בית המשפט לערעורים את הטענה לאכיפה בררנית, שכן הנאשם לא הביא ראיות לאפליה בהחלטה להעמיד לדין. לפיכך התקבל פסק הדין, והערעור נדחה, והותיר את העונש שהוטל עליו ללא שינוי.