ע"ו 22937-06-10

תקציר

המערער, ששירת בצה"ל בשנים 1988-1985 לאורך גבול לבנון, ערער על החלטת ועדה רפואית בעניין נכותו הנפשית, שהוכרה בשנת 2007 כהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). הוועדה העניקה לו 30% נכות לצמיתות, אך המערער ביקש מועד מוקדם יותר לתחילת נסיעתו, בפרט משחרורו בשנת 1988, וכן אחוז גבוה יותר. בית המשפט דחה את הטענה בדבר מועד התחילה בנימוק שמדובר בסוגיה עובדתית, והמערער לא העלה אותה בפני הפורומים המתאימים. בנוסף, נדחתה גם הבקשה להגדלת אחוזי הנכות, שכן מדובר בקביעה רפואית שמוטב להשאיר לוועדה. הוועדה שקלה את כל המסמכים הרפואיים ונתנה החלטה מנומקת, שלבית המשפט לא הייתה עילה משפטית לערער עליה. לפיכך, הערעור נדחה. פסק הדין לא פסק הוצאות, ותיקו הרפואי של המערער הוחזר לבא כוח המשיב.