ת"א 4400-02-12

תקציר

התובעת, שהשתתפה בשיעור התעמלות שניהל הנתבע, טענה כי נפצעה כאשר תלמיד אחר נפל עליה. לטענתה, הנתבעת התרשלה בתחזוקת המבנה, בהסברת סיכוני הפעילות, בהקפדה על הדרכה נאותה וביצירת סביבה בטוחה. הנתבעים הודו בהתרחשות התאונה אך הכחישו את הטענות לרשלנות. הם חלקו גם על נסיבות התאונה ועל היקף פגיעתו של התובע. בית המשפט מצא כי התובעת לא הביאה ראיות התומכות בגרסתה לתאונה. היא לא הציגה עדויות של עדי ראייה, ועדותו של האשם לכאורה הייתה אמינה ולא תמכה בטענות התובע. בנוסף, עדותו של התובע עצמו לא הייתה עקבית. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הוכיחה כי נפילתה נגרמה על ידי תלמיד אחר, ועל כך עמד בסיס תביעתה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענתה החלופית של התובעת כי הנפילה נבעה מרשלנות הנתבעת באי קבלת אישור רפואי, כנדרש בחוק לחדרי כושר. טענה זו לא הועלתה קודם לכן והיוותה שינוי חזית. התובעת גם לא הוכיחה כי החוק חל על שיעור ההתעמלות של הנתבעת. לבסוף, לא הובאו ראיות לכך שמצבה הרפואי של התובעת היה מונע ממנה להגיע לשיעור אילו פעלה הנתבעת על פי החוק. מאחר שהתובע לא הוכיח את רשלנות הנתבע, נדחתה התביעה מבלי לפסוק הוצאות למי מהצדדים בהתחשב במצבו הרפואי של התובע.