ת"א 14062-04-17

תקציר

התובע, יליד 1987, תבע את מעסיקו ואת מבטחתם בגין נזקי גוף שנגרמו לו לכאורה כתוצאה מתאונת עבודה שאירעה בליל 31.7.2012. הנתבעים הכחישו את התרחשות התאונה, נסיבותיה ואחריותם לה. לטענתם, גם אם אירעה התאונה, התובע אשם ברשלנות התורמת שלו. בית המשפט פסק לטובת התובע. בית המשפט קבע כי עדותו של התובע לגבי נסיבות התאונה הייתה אמינה והוכיחה כי התאונה התרחשה כפי שתיאר אותה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות שהוטלה עליה כלפי התובעת, שכללה יצירת סביבת עבודה בטוחה, מתן הנחיות ופיקוח על העובדים, ולא נקטה אמצעי זהירות סבירים ולא נקטה אמצעי הגנה. לפיכך, בית המשפט ראה בנאשם אחראי לתאונה. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי הרים משקל של כ-24 ק"ג, אשר ללא חימום מתאים, אמצעי עזר או פיקוח, היווה הפרה של חובת הזהירות. נמצא כי הנתבעת כשלה בחובת הזהירות הקונקרטית שלה כלפי התובע ונשאה באחריות לתאונה הרשלנית. בהערכת אשמת התובע ציין בית הדין כי לא נאסר על העובדים להרים משקלים כבדים וכי כל עובד החליט בהתאם ליכולותיו הפיזיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי אין לייחס לתובע כל אשם תורם, שכן הוא עבד תחת לחץ כפי שהוכתב על ידי הנתבעת. בית המשפט קבע כי הנכות הרפואית של התובע היא 15%, והנכות התפקודית של התובע היא 10%. הנתבעים חויבו לפצות את התובע בגין נזקים שונים, לרבות הפסדי שכר, הפסדי פנסיה, עזרה לזולת בעבר ובעתיד ונזקים לא ממוניים בסך 344,190 ₪, וכן הוצאות התובע, שכ"ט עו"ד ויתרת שכר טרחת עורך הדין. הסכום היה אמור להיות משולם בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, כאשר הפרשי הריבית וההצמדה יצטברו עד לתשלום המלא. לנאשמים ניתנה גם הזכות לערער על ההחלטה בתוך 60 יום לבית המשפט המחוזי.