עת"מ 393/07

תקציר

עניינה של העתירה בסירוב משרד הפנים לרשום שני אחים במרשם האוכלוסין הישראלי. העותרים, ילידי ירושלים, רשומים במרשם אזור יהודה ושומרון. אמם היא תושבת ישראל, ובקשתה לאיחוד משפחות עבור בעלה, אבי הילדים, אושרה. הסוגיה התעוררה משום שבקשות הרישום של העותרים נדחו באופן עקבי על ידי המשרד ופיצלו את המשפחה. בשתי עתירות קודמות לבית המשפט הסכים המשרד לבצע "רישום הצהרתי" של הילדים בתעודת הזהות של אמם, אך לא רישום מלא, שיקנה להם מעמד של תושבות. המשרד טען כי רישום מלא יחייב בקשה לאיחוד משפחות, שהאם אינה רשאית להגיש. בית המשפט מפרש את הסכמת המשרד כך שהעותרים יוכלו להישאר בישראל, גם אם לא כתושבי קבע, דבר העולה בקנה אחד עם רצונה של האם לשמור על משפחתה המאוחדת. פרשנות זו מתחזקת נוכח העובדה שהאם ובעלה התגוררו בישראל מספר שנים והעותרים נרשמו באזור ללא ידיעתם או הסכמתם. יתר על כן, בית המשפט מציין כי החלה רטרוספקטיבית של הדינים הרלוונטיים הייתה יכולה לזכות את העותרים באשרה. לפיכך, בית המשפט פוסק לטובת העותרים, מורה למשרד לאפשר להם לשהות בישראל מעת לעת, ופוסק להם הוצאות בסך 5,000 ש"ח.