תפ"ח 1006/09

תקציר

הכרעת הדין דנה בתחולתו של סעיף 300א לחוק העונשין, המאפשר לבית המשפט להפעיל שיקול דעת בבואו לגזור את דינו של אדם שהורשע ברצח, ולבחור להטיל עונש מופחת מתוך הכרה בנסיבות מקלות. שיקול הדעת מתייחס הן לאפשרות של עונש מופחת והן להיקפו. במקרה זה, לבית המשפט שיקול דעת להפחית את עונש החובה בגין רצח משום שהנאשמת סובלת מהפרעת אישיות קשה, אשר הגבילה באופן משמעותי את יכולתה להימנע מביצוע העבירה. בית המשפט בוחן את נסיבות המקרה, מהות העבירה ומצבו הנפשי של הנאשם. היא שוקלת את חומרת הפשע, את האכזריות שבה הוא בוצע, ואת הנזק הבלתי הפיך שנגרם למשפחת הקורבן. הפרעת האישיות הגבולית של הנאשמת והיסטוריית הטיפול הפסיכיאטרי שלה מוכרים. עם זאת, רוב השופטים סבורים כי עונש של 22 שנות מאסר, עם שנתיים על תנאי, הוא עונש הולם. אחד השופטים חולק על כך, וסבור כי עונש קל יותר של 16 שנות מאסר הוא ראוי, בהתחשב בהפרעה הנפשית הקשה של הנאשמת והשפעתה על מעשיה. הרוב גם מורה לנאשם לשלם פיצוי בסך 200,000 ₪ לאמה של הנפגעת ו-25,000 ₪ לסבתה. השופטים מסכימים פה אחד כי אי יכולתו של הנתבע לשלם אינה צריכה למנוע דרישה זו, שכן יכולת כלכלית אינה תנאי מוקדם לפסיקת פיצויים. זכותו של הנאשם לערער על פסק הדין לבית המשפט העליון תוך 45 יום מיום מתן פסק הדין.