ע"א 60379-08-23

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לסכסוך בין דיירי שתי דירות בירושלים, ישראל, בנוגע לנזקי רטיבות שנגרמו לדירה התחתונה עקב איטום לקוי בדירה העליונה. המערערים ביקשו צו מניעה לתיקון האיטום ותבעו פיצוי כספי בגין תיקונים ועוגמת נפש. בית משפט קמא חייב את המשיבים לשלם 5,500 ₪ עבור תיקונים, 2,000 ₪ עבור עוגמת נפש, 2,000 ₪ עבור שכר טרחת עורך דין, וכן 2,100 ₪ עבור הוצאות משפט. המערערים ערערו על פסק הדין, בתחילה טענו כי הפיצוי בגין עוגמת הנפש אינו מספק, אך בהמשך הגבילו את ערעורם לעניינים של הוצאות משפט, לרבות שכר טרחת עורך דין. לטענתם, היה עליהם לקבל החזר על הוצאות חוות הדעת של המהנדסים והמומחים וכי שכר טרחת עורך הדין שנפסק היה נמוך מהתעריף המינימלי עליו המליצה לשכת עורכי הדין. ערכאת הערעור הסכימה עם המערערים כי קביעותיו של בית משפט קמא בעניין שכר טרחת מומחה ושכר טרחת עורך דין אינן ראויות. בית המשפט פסק כי על המשיבים לפצות את המערערים בגין חלקם בשכר טרחת המומחה, אשר לא שולם עקב אי הבנה. עם זאת, בית המשפט בחר שלא להתערב בהחלטת בית משפט קמא בנוגע להוצאות חוות הדעת ההנדסית השנייה, שכן היא לא השפיעה באופן משמעותי על התיק. באשר לשכר טרחת עורך דין, קבעה ערכאת הערעור כי פסק דינו של בית משפט קמא נופל מהשיעור המינימלי המומלץ. בית המשפט החליט כי על המשיבים לשלם למערערים שכר טרחת עורך דין בערכאה הראשונה, בסך 4,775 ₪, בתוספת מע"מ. כן הורה בית המשפט למשיבים לשאת בהוצאות המערערים בערכאת הערעור, בסך 5,000 ₪. בסופו של דבר, הערעור התקבל, והמשיבים חויבו לפצות את המערערים בגין חלקם בשכר טרחת המומחה ולשלם שכר טרחת עורך דין מוגדל והוצאות משפט לערעורים. עוד נקבע בפסק הדין כי הפיקדון שבידי בית המשפט יוחזר למערערים. פסק דין זה ניתן שלא בפניו ביום 19.10.2023 ונחתם על ידי השופטים רם וינוגרד, שושנה ליבוביץ ותמר בר-אשר.