ת"א 4662-09-11

תקציר

התיק סובב סביב תביעת רשלנות רפואית שהגישו התובעים, אשר האשימו את הנתבעת, בית החולים וצוותו, בגרימת תינוקם שזה עתה נולד לפתח שיתוק מוחין עקב רשלנות לכאורה. באופן ספציפי, התובעים טענו כי צוות בית החולים היה צריך לחבר את האם למוניטור מיד עם הגעתה לחדר המיון, דבר שיכול היה למנוע את פציעתו של התינוק. השופט בחן ביסודיות את חומר הראיות ומצא כי התובעים לא הביאו ראיות מספיקות להוכחת טענותיהם. הם לא הצליחו להוכיח כי התנהלות הצוות הרפואי חרגה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת או כי קיים קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין מצבו של התינוק. השופטת הסתמכה רבות על חוות דעת מומחים, מסמכים רפואיים ועדויות עדים, שהצביעו על כך שהנזק לעובר התרחש ככל הנראה לפני אשפוזה של האם בבית החולים. השופטת דחתה גם את טענות התובעים בנוגע להיבט אחר של התיק, שעניינו הנחיה לכאורה שניתנה ליולדת במהלך ביקור קודם בבית החולים, והורתה לה לחזור לבדיקה מיידית לאחר שתחווה תסמינים מסוימים. השופט קבע כי טענה זו אינה רלוונטית, שכן היא אינה חלק מטענותיהם הראשוניות של התובעים, וכן מצא כי ההוראה אינה מחייבת חיבור מיידי למוניטור עם הגעתם. זאת ועוד, השופטת לא מצאה כל סיבה להעביר את נטל ההוכחה לנתבע, כפי שטענו התובעים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנתבע לא התרשל וכי קיים חוסר קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם. לפיכך, תביעת הרשלנות הרפואית נדחתה במלואה, מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים בהתחשב בנסיבות הטרגיות.