ע"א 2014/95

תקציר

עניינה נסוב סביב צוואה חתומה על ידי אם המורישה את כל רכושה לבתה, המשיב, ושוללת מבנה, המערער, כל חלק משמעותי. לאחר נפילה ואבחון סרטן לאחר מכן, שינתה האם את צוואתה הקודמת, בה חולקו נכסיה שווה בשווה בין בנה לבתה. הבן טען כי יש לפסול את הצוואה בנימוק שאמו לא הבינה את השלכות חתימתה, כי הבת המוטבת השפיעה שלא לצורך על עריכת הצוואה וכי המשיב הפעיל השפעה בלתי הוגנת על אמם. בית המשפט העליון קבע כי למרות שהעברת הוראות הצוואה על ידי הבת לעורך הדין שניסח את הצוואה טעונה בדיקה, אין בה כדי לפסול את הצוואה. חובתו של עורך הדין לברר את רצונה העצמאי של האם הודגשה, במיוחד לאור תוכנה יוצא הדופן של הצוואה. עם זאת, בית המשפט קיבל כי האם הבינה את השלכות הצוואה וכי מעורבותו של המשיב לא היוותה השפעה בלתי הוגנת. נטל ההוכחה בגין השפעה בלתי הוגנת לא התקיים, למרות קרבתה הקרובה של האם עם המשיב וחששות מסוימים מנסיבות הצוואה. בית המשפט הדגיש את זכותם של יחידים לחלק את רכושם כרצונו, והצוואה קוימה, ללא צו להוצאות בשל נסיבות המקרה. המשנה לנשיא לוין והשופטת שטרסברג-כהן הסכימו עם פסק הדין.