ע"א 1309/09

תקציר

הערעור מתייחס לשני שותפים עסקיים, אשר וגרגורי, שהעמידו שניהם ערבויות לשני בנקים לחובות של אחת החברות שלהם, אופקים. כשאופקים קרסה, שני השותפים היו אמורים לפרוע לבנקים. אשר טען כי שילם יותר מחלקו לאחד הבנקים, בנק אגוד, מאשר לגרגורי, ולכן עומדת לו הזכות לדרוש מגרגורי מחצית מהתשלומים לפי סעיף 56 לחוק החוזים. גרגורי סירב בטענה כי אשר לא שילם יותר מחלקו, וכי טענותיו של אשר ביחס לסעיף 56 לחוק החוזים אינן תקפות משום שלא הוזכרו בתביעתו הראשונית. השופט פסק לטובת אשר, וקבע כי טענתו של אשר אכן התבססה על העובדות המהותיות הנוגעות לסעיף 56, כמפורט בתקנות סדר הדין האזרחי, ולכן הטענות תקפות. לאחר מכן פירש השופט את המונח "נטל חיוב" בסעיף 56(ב) לחוק החוזים כסכום שנגבה בפועל מהחייבים ולא מהחוב המקורי, במיוחד כאשר היה ברור שהנושה לא ינסה עוד לגבות את מלוא החוב מהחייבים. מאחר שאשר שילם מכיסו 645,438 שקל מכיסו לבנק אגוד, וגרגורי שילם פחות, אשר היה רשאי לדרוש מגרגורי מחצית מסכום זה, בצירוף ריבית מתאימה והפרשי הצמדה ממועד התשלום. התיק הוחזר לבית משפט קמא לצורך בירור טענות קיזוז שונות שהעלו הצדדים. גרגורי חויב לשלם לאשר 20,000 שקל שכר טרחת עורך דין, ואת הפיקדון של אשר היה אמור להחזיר לו באמצעות עורך דינו.